התנועה לצבא מקצועי

itunes התאימו את הלוגו שלהם להווה. ומה עם צה"ל?

2010-10-03T00:34:00.001+02:00

בתחילת ספטמבר 2010 הכריז סטיב ג'ובס על שינוי בלוגו של itunes. אחרי עשר שנים בהם הלוגו היה תו מעל דיסק, החל מגרסה 10 של התוכנה הלוגו יהיה תו מעל בועה כחולה. ההסבר לשינוי הוא שכיום, הפורמט של מוזיקה על גבי דיסק הפך לפחות רלוונטי, והיקף קניית קבצי המוזיקה עומד לעקוף את היקף רכישת הדיסקים.

אמנם השינוי הזה זכה לביקורת מצד משתמשים שהתרגלו למוכר והתקשו עם השינוי, אך לדעתי שינוי סמלי זה הוא עוד דוגמה קטנה לחדשנות של חברת אפל.

בשנת 2005 אוחדו שתי יחידות פיתוח התוכנה של חיל האוויר ליחידה אחת. כיאה לדור ה-2.0/ריאלטי, עליו נמנים רוב המשרתים ביחידה שמה וסמלה נבחרו באמצעות הצבעה בין אפשרויות שהעלו החיילים. לאחר ספירת קולות החיילים נבחר השם "אופק", וסמל שצייר אחד מהחיילים:

גם בלוגו הזה, כמו בלוגו של Itunes משנת 2001, יש מדיה לאחסון מידע. המדיה בסמל שנבחר, בצד הימני התחתון של הסמל, היא סרט מגנטי.

סרט הקלטה מגנטי ברוחב 1/4 אינץ' (תמונה לטובת הדור שלא ידע)

כנראה שהסיבה לכך שהחיילים הצעירים בחרו דווקא בסמל הזה, המייצג מדיה כל כך מיושנת, היא שהסיכה שעונדים על חזם רבים מהם שעברו את קורס התכנות הצה"לי כוללת את אותו סליל בדיוק:

סיכת קורס תכנות - צילם: רן כהן

יכול להיות שחשיבות המורשת וההיסטוריה ביחידת תוכנה צבאית תופסת מקום מרכזי כחלק מגאוות היחידה, אבל האם זה רעיון טוב לפתח תוכנה במסגרת שירות החובה צבאי? האם המפתחים האופטימלים למערכות עליהם מתבסס הצבא הם אנשים מוכשרים אך ללא ניסיון, שעברו הכשרה קצרה או למדו תואר אקדמי, ומבצעים את הגילוח המקצועי שלהם בצבא?

כיוון שהצבא הוא גוף היררכי במהותו, בו הדרגות הנישאות על הכתפיים משקפות את המעמדות (וגם את המשכורות ותנאי השירות), החיילים בעלי הניסיון שבוחרים להישאר בצבא יתקדמו בצד הפיקודי, ויהפכו למפקדים/מנהלים. למרבה הצער בתפקידים כאלה הם יתרחקו מהעיסוק הטכנולוגי ויאלצו להתמודד גם עם נושאים אחרים כמו עניינים תקציביים ומשמעתיים (גילוח וצחצוח של החיילים, תורניות שלהם וכיוצא באלה נושאים צבאיים).

מייקל אייזנברג, מאשים במניפסט החומוס שלו את הממשלה בכך שהמפתחים בצבא, שהם המקור המרכזי למפתחים בתעשיית ההיי-טק הישראלית מכורים לטכנולוגיות של מיקרוסופט במקום לטכנולוגיות חדישות יותר, מה שפוגע בסטארט-אפים בהם הוא משקיע, שלא מצליחים למצוא כוח אדם עם הכשרה מתאימה. גורם מרכזי לכך לדעתי הוא הקושי הרב בגיוס מפתחים בעלי ניסיון לתוך הצבא, ומכך שכמעט כל מי שמפתח בצבא נטול כל ניסיון מחוץ לארגון זה, והמגרש של בחירת הטכנולוגיות נותר לכיבוש קל של בחירות אזרחיות.

הפתרון המסתמן כרגע הוא מיקור חוץ של מה שחשוב ואפשר להוציא החוצה לאזרחות. חברות Ness ואלביט מערכות הודיעו כי קיבלו חוזה לפיתוח מערכת ניהול מידע עבור חיל האוויר. כנראה שגם בצבא מתחילים להבין איפה כדאי לפתח תוכנה גם אם זה עולה יותר לכאורה.

הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה - הקפאת נקודות זיכוי בגין שירות צבאי בתקופת הלימודים

2010-09-22T00:31:00.000+02:00

שמחתי לראות הצעת חוק העוסקת בדיוק בנושא עליו כתבתי בבלוג זה לפני כחצי שנה.

הצעת החוק באתר הכנסת הפתוחה.

נקווה להצלחת ההצעה, ונאחל שעוד חברי כנסת יאמצו עוד דברים של התנועה למען צבא מקצועי.

ההפגנה למען צבא מקצועי

2010-07-23T17:42:00.000+03:00

היום התקיימה של התנועה לצבא מקצועי מול ההפגנה של הפורום למען שיוויון בנטל.

אני מצרף וידאו שצילם בועז, בו עפרי מסביר מה עשינו שם.

הודעה לעיתונות לקראת ההפגנה של התנועה ביום שישי

2010-07-21T23:41:00.000+03:00

ביום שישי ה-23 ביולי 2010, תיערך הפגנת התנועה לצבא מקצועי.

במלאות עשור לחוק טל הגיע הזמן לוותר על נסיונות הנפל לגייס בכפייה את החרדים לצבא.

התנועה לצבא מקצועי תערוך ביום שישי בשעה 10:00 הפגנה מול ביתו של אהוד ברק בתל אביב (וויצמן פינת פנקס) בקריאה לשיפור משמעותי בתנאיהם של חיילי החובה.

אנו דורשים:

פטור מיידי לחרדים משירות חובה - ושיחרורם מכבלי הישיבות להתערות חופשית ויצרנית במשק.
חברי התנועה דורשים לנקוט בצעד מיידי של פטור גורף לחרדים משרות ביטחון, שחרורם מכבלי הישיבות ושילובם במעגל העבודה. את הכסף שיחסך ממימונם של תלמידי הישיבות אנו דורשים להעביר כשכר לחיילי החובה ובמקביל לקצר את השרות של חיילי החובה הנוכחיים.

שכר הוגן לחיילי צה"ל

פטור מלא לחרדים משרות ביטחון ישחרר אותם מכבלי הישיבות ויאפשר שילובם במעגל העבודה. את המיליארדים שיחסכו ניתן וצריך לתת כשכר לחיילי החובה.

שיחרור צה"ל מהמוני מגוייסים המייצרים "אבטלה סמויה" וביזבוז משאבים

ירון לרמן, ממיסדי התנועה לצבא מקצועי וחבר הנהלת צעירי שינוי ומועצת שינוי בעבר, מסביר כי התנועה לצבא מקצועי הוקמה לפני כשנתיים על ידי קצינים וחיילים לשעבר. "לצערנו הרב", מציין ירון "נוכחנו לדעת כי אזרחים בעלי כוונות טובות התובעים את גיוסם בכפייה של החרדים לצבא עושים זאת מתוך בורות לגבי מערכת הביטחון וצרכיה. במהלך שנות ה-2000 קמו שלוש ועדות (שפר, בן בסט וברודט לאחר מלחמת לבנון השנייה) לבחינת שרות החובה כולן קבעו כי צה"ל סובל מעודף בחיילי החובה וניתן לקצר את השרות ולהעלות את השכר. הצעה לקיצור השרות קיימת גם כיום בטיוטת חוק ההסדרים הנוכחי". [1]

החרדים לא גויסו כששינוי היתה בממשלה ללא שום מפלגה חרדית כשותפה. צה"ל לא גייס את החרדים במשך 62 שנה... האם באמת ניתן לקוות שהוא יגייס אותם כיום כאשר כוחם הפוליטי גדול מאי פעם וכאשר הוא סובל מעודף אדיר בחיילי החובה?! הדבר האחרון שצה"ל צריך זה עוד אלפי חיילים מיותרים בחיל הרבנות הצבאית.

הפתרון הנכון הוא להאבק למען חיילי החובה המשרתים בצבא, כלומר, למען קיצור השרות והעלאת השכר, ובמקביל לתת פטור מלא לחרדים משרות ביטחון כהצעת "הלוחם מספר אחת במשתמטים" האלוף במיל' אלעזר שטרן. [2]

ביטול השרות הלאומי לחרדים

פעמים רבות עולה הקריאה לגייס את החרדים בכפייה לשרות לאומי. גם רעיון זה לא יצמיח שום תועלת ממשית. שרות לאומי לחרדים יעשה בעמותת אפרת למניעת הפלות ובעמותות שונות להחזרה בתשובה. חרדים יהיו רשומים כמשרתים שרות לאומי באיזו עמותה חרדית, אך במקום זאת יעבדו בשחור. שרות לאומי לחרדים ייתן פתח לקומבינות ולשחיתויות רבות מאוד אשר כבר נתקלנו בהם בישיבות החרדיות. יתרה מכך גם שרות לאומי בכפייה לחילונים הוא רעיון אשר יביא יותר נזק מתועלת. אחד מהתפקידים המוצעים בשרות לאומי זה להיות פקידה בבית משפט. אם יגויסו עוד עשרות אלפי צעירים לשרות לאומי הם יגויסו להיות פקידות ופקידים בכל משרדי הממשלה ובמקום אמהות עובדות לילדים המתפרנסות בכבוד נקבל עובדי כפייה לא מקצועיים בני 18 וללא שכר.

רופאים, אחיות, מורים, שוטרים כבאים וכו' כולם עובדים מקצועיים אשר נותנים שרות לאזרחי המדינה כבר כיום. הם מתפרנסים בכבוד ועוסקים במקצוע שלהם מתוך זכות הבחירה החופשית. מדוע אם כך אנחנו צריכים לפטר אותם או לחילופין להפריע להם בעבודתם, ולהעסיק עובדי כפייה לא מקצועיים, בני 18 וללא שכר במקומם במסגרת השרות הלאומי? שרות לאומי אינו יעיל, כך גם קבע בשנת 2007 מבקר הפנים של המשטרה בציינו כי מגוייסי שח"מ (שרות חובה במשטרה) מזיקים למשטרה יותר מאשר הם מועילים לה. [3]

כתובת אתר התנועה לצבא מקצועי: http://idfpro.org/

הערות:

1 - ההצעה לקיצור השרות בחוק ההסדרים http://www.shelly.org.il/sites/default/files/123-133bitachon.pdf

2 - הצעת אלעזר שטרן למתן פטור לחרדים, http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3612212,00.html
3 - קביעת מבקר המשטרה בנושא שירות חובה במשטרה - http://news.walla.co.il/?w=%2F1%2F1137239

נקודות זיכוי לחיילים (שמרויחים הרבה) משוחררים

2010-04-27T23:44:00.000+03:00

הפוסט הבא מדבר על המצב הקיים, של שירות חובה, ולא על המצב הרצוי על ידי התנועה, מתוך מחשבה שיש לפעול גם לשיפור המצב באופן מדורג ועל ידי הצבת מטרות ברות השגה בזמן קצר כמו הגדלת שכר חיילי החובה, בדרך להפיכת צה"ל לצבא חזק ומקצועי.

המחוקק רוצה לעזור לחיילים משוחררים שעובדים, ולהגדיל להם את הנטו, על ידי הקטנת המס המשולם על ידם.

המנגנון לעשות זאת הוא "נקודות זיכוי".

לדוגמא, חייל משוחרר ששירת שירות שלם, זכאי במשך 36 חודשים ממועד שיחרורו לעוד 2 נקודות זיכוי (מעבר ל2.25 נקודות זיכוי שמגיעות לכל אזרח).

מה זה אומר ת'כלס? שמתוך החישוב של המס שהחייל המשוחרר היה אמור לשלם על הכנסותיו מורידים בכל חודש 410 ש"ח (נכון להיום שווי נקודת זיכוי לחודש היא 205 ש"ח). כלומר המדינה נותנת מתנה לחייל המשוחרר (או יותר נכון, לא לוקחת ממנו מס שהיא הייתה יכולה לקחת) בסך של עד 5,920 ש"ח בשנה, ו17,760 ש"ח בכל שלוש השנים. אין ספק שזה תגמול משמעותי. להזכירכם, חיילים קרביים מקבלים רק קצת יותר מסכום הזיכוי כל חודש במהלך שירות החובה שלהם.

איפה הקץ'?

כדי לקבל את הטבת המס, חייבים לעבוד בעבודה ששכרה הוא בגובה כזה שיהיה חייב במס.

על מנת לנצל את כל ההטבה, החייל המשוחרר צריך להרוויח בממוצע בכל חודש 7,583 ש"ח. על מנת לקבל משהו מההטבה, החייל צריך להגיע למדרגת המס הראשונה, שהיא 4,610 ש"ח בממוצע לחודש.

עכשיו תחשבו על החיילים המשוחררים שאתם מכירים. מה הם עושים אחרי השחרור? מי מהם מרוויח סכומים כאלה?

רבים מאוד מהחיילים המשוחררים עובדים בעבור שכר מינימום, ולכן הטבת המס לא רלוונטית כלפיהם כלל. משוחררים רבים הולכים ללמוד באוניברסיטה או להשלים את הבגרויות והפסכומטרי, ולכן עובדים באחוזי משרה נמוכים יחסית ולכן גם השכר שלהם יהיה נמוך מכדי לזכות בהטבה. שלא לדבר על הצעירים שטסים לטייל בחו"ל למספר חודשים אחרי השירות המפרך. כל אלה לא ירוויחו שום דבר מההטבה של מס הכנסה שניתנת להם תמורת השירות.

עם מי נשארנו? עם החיילים שמרוויחים טוב. אולי כאלה שהוכשרו בצבא למשרה ייחודית או טכנולוגית, אולי למדו לפני הגיוס, אולי כאלה שבקשרים טובים עם הבוס. הם יזכו להרוויח את כל הכמעט 18 אלף שקל.

ההצעה שלי פשוטה. לא ללכת על החזרים מסובכים על מנת לתגמל את החיילים שנים לאחר שהם השתחררו, אלא באופן מיידי להגדיל את השכר לחיילים בגובה שתי נקודות הזיכוי. בלי חוכמות - רוצים לתגמל חיילים? תעשו את זה בדרך הישרה והשוויונית.

פרשת ענת קם – בצבא מקצועי זה לא היה קורה

2010-04-26T19:36:00.000+03:00

*בפוסט זה אתייחס רק להיבטים של ביטחן המדינה כלומר לקיחת המסמכים הסודיים ולא להיבטים הנוספים של הפרשה.

השיקול המרכזי לקיומו של צבא העם הוא שביטחון מדינת ישראל מחייב גיוס חובה. לצערנו, לסכנה הנשקפת מגיוס כולם לצבא לא מוקדשת כמעט תשומת לב.

ענת קם לקחה לביתה כ-2000 מסמכים סודיים ביותר. הסכנה הגדולה שנשקפת בנפילת מסמכים מסווגים אלו לידי האויב ברורה לכולם. בצבא מקצועי סביר מאוד להניח שהסכנה הזאת לא היתה מתאפשרת ממגוון סיבות.

ברדק צה"לי – סביר מאוד להניח שבלשכת אלוף המרכז כמו ברוב הלשכות בצבא משרתים מספר לא מבוטל של חיילים מיותרים לגמרי. כאשר ישנם הרבה חיילים מיותרים עם מוטיבציה נמוכה זה מתכון די בטוח לברדק. כפי שניתן לראות גם השופט התרשם כך. בברדק הצה"לי אגב נתקלנו שוב ושוב במלחמת לבנון השנייה בה צה"ל לא הצליח אפילו להביא אוכל לחייליו המצויים 2 ק"מ מהגבול.
חיילים נוספים עזרו לענת קם להוציא את החומר. ראש קטן בצה"ל זה הרי דבר מאוד נפוץ, אף אחד אפילו לא שאל אותה מדוע היא צריכה את החומר. קשה מאוד להאמין שדבר כזה יכול לקרות בשב"כ או במוסד.
בצבא מקצועי (ובכל מדינה שמכבדת את עצמה) לא ייתכן שאף אחד מהבכירים לא ייתן את הדין על ההפקרות ששררה בלשכת אלוף פיקוד המרכז בשמירה על ביטחון המידע. מדוע מפקד פיקוד מרכז באותה תקופה האלוף (מיל') יאיר נווה לא נדרש לתת את הדין על ההפקרות ששררה בלשכתו? האם נעשה משהו עם האחראים לביטחון השדה? צבא העם בישראל הוא כמעט מעל לכל ביקורת ולכן גם מעטים האנשים שתובעים את מתן הדין על כך.
ענת קם היתה לפני הצבא עיתונאית וגם לאחר שרותה הצבאי. ייתכן שכחלק מראיית הקריירה שלה העתידית שלה כעיתונאית היא לקחה את המסמכים לביתה. לצבא מקצועי ניתן מאוד להניח שענת קם לא היתה מתגייסת אלא פשוט ממשיכה בקריירה העיתונאית שלה.
סיווגה הבטחוני של ענת קם אפשר לה לשרת בלשכת אלוף פיקוד מרכז. בצבא מקצועי יהיו פחות חיילים וניתן להניח שהתחקור הבטחוני יהיה טוב יותר. ייתכן וכך היה אפשר למנוע מאנשים דוגמת ענת קם נגישות למידע כה רגיש.

פרשת ענת קם הנזקים

השב"כ השקיע מאמצי חקירה מרובים ולאורך זמן רב. מדובר כאן ללא ספק בכסף רב ומשאבים רבים שהוקצו לשם כך.
צו איסור הפרסום על הפרשה שנותר על כנו בישראל בעוד במדינות רבות בחו"ל כבר דווח על הפרשה לא הוסיף למעמדה המדיני של ישראל שכבר כיום לא מזהיר בלשון המעטה. ישראל הוצגה במדינות רבות כמדינה חשוכה כמו אירן וסין אשר אזרחיה אינם נהנים מחופש המידע.
ידוע שלפחות דיסק אחד חסר, לא ברור היקפו של הנזק הבטחוני במידה והדיסק יפול לידיים לא נכונות.
ידוע לכולם שחלק מהחיילים הסדירים ומילואימניקים מחזיקים בביתם ציוד צבאי כגון נשקים חרמוניות ועוד. האם ניתן באמת להניח שענת קם היא היחידה שהחזיקה חומר סודי? כמה עוד ענת קם קיימים היום?

להבא, כאשר נשקלות העלויות של צבא העם לעומת צבא מקצועי רצוי להוסיף פרשות כגון זו לתחשיב הכדאיות.

את מי צה"ל צריך לגרש?

2009-12-11T15:34:00.000+02:00

בין שאר הנושאים המעסיקים את התנועה לצבא מקצועי, נמצא "תפקיד צה"ל". בבלוג הזה הזכרנו מה דו"ח ועדת וינוגרד לאחר מלחמת לבנון השניה כתב על הנושא, ואפילו מה אמר על כך דוד בן-גוריון, מייסד צבא העם.

המחלוקת אודות מעורבות צה"ל בפינוי ישובים, שחזרה לכותרות בעקבות מחאות השלטים של חיילים בחטיבת כפיר, העלתה באופן כללי יותר את השאלה על תפקיד הצבא. חברי הכנסת חוטובלי ואלדד הציעו את חוק

" חוק אחדות הצבא, התשס"ט-2009" (קובץ rtf), שמגדיר את מטרת צבא ההגנה לישראל כהגנה על קיום המדינה, על עצמאותה ועל ביטחון אזרחיה ותושביה. הצעת החוק קוראת להגביל את הפעלת צה"ל אך ורק להגנה על ביטחון המדינה, צרכים הומניטריים והצלת בני אדם או רכושם. בפרט ההצעה מציינת הגבלה בנושאי אכיפת חוק שאינה קשורה בסכנה לביטחון המדינה, אלא אם הכנסת אישרה זאת ברוב של 80 ח"כים.

ההקשר הפוליטי המיידי הוא באורנטציה הימנית של פינוי ההתנחלויות, ולכן התמיכה בהצעה תהיה כנראה מוגבלת לצד הימני של המפה הפוליטית (וגם שם באופן מוגבל. למשל, חבר הכנסת אורבך מהבית היהודי חושב שצריך לאפשר לצבא להתמודד עם הפרות סדר של ערביי הגליל בעת הצורך ולכן מתנגד לחוק), אולם אני יכול לחשוב על עוד חוקים, שעל משקל ההתנתקות היה ניתן להטיל את המשימה הלאומית על הצבא, אך האפשרות הזו מסוכנת לצבא ולמדינה, גם למי שנוקט בעמדות פוליטיות שמאליות יותר. אני לא רוצה לדון כאן בצדק או בתמיכתי האישית בחוק זה או אחר, אלא רק בעובדה שמאלצים חיילי חובה, שמשרתים שלא מבחירתם האישית, לבצע חוק שאינו קשור באופן ישיר להגנה צבאית על ביטחון המדינה, שבשמה נשללה מהם חירותם הבסיסית.

במקרים של שביתות בנמלים בעבר, שהתארכו משך זמן שהכביד על המשק, היו קריאות להכניס את הצבא לנמלים במקום העובדים השובתים. היום החוק מאפשר לחייב חייל להחליף את אביו השובת. האם אפשרות כזו היא הגיונית? האם בזה הצבא צריך לעסוק?

בזמן האחרון מדברים על "גירוש ילדי העובדים הזרים" (שבינתיים נדחה). אם משטרת ההגירה תגיד שגדול עליה לחפש בדרום תל-אביב את הילדים הלא חוקיים המסתתרים ותבקש סיוע של פלוגות צבאיות, איך נגיב? גם אם ייתכן והחוק הזה צודק ונכון, צריך למצוא גורם אחר שיבצע אותו בנחישות וברגישות, ולא חיילי הצבא.

הבעיה היא שיש שרואים בצבא ובחייליו כוח עבודה זמין, נגיש וזול. הצעת חוק המאריכה את אפשרות גיוס מועמדים לשירות ביטחון אל שירות בתי הסוהר מתקבלת שוב ושוב. הצבא מתעסק (גם ב)דיווח על עומסי תנועה ומשחקי כדורסל, גיור, הוצאת ספרים לאור, הוראה בבתי ספר ובנושאים רבים שאינם קשורים לפעולות צבאיות בטחוניות.

אני ריאלי, ואני בטוח שהחוק הזה, שאולי מטרתו העיקרית היא תקשורתית יח"צנית, לא יעבור כרגע. אבל אני מקווה שהשאלות האלה יטפטפו ויצליחו להשפיע על העמדה הציבורית בנושא התפקיד של צה"ל.

דו"ח ועדת שפר נחשף: צה"ל לא רוצה להמשיך להיות צבא העם

2009-07-04T13:19:00.000+03:00

בפוסט הקודם דובר על סוגיית הצבא המקצועי מול צבא העם והוזכרו טיעוני הנגד, אשר נידונו בפוסטים קודמים.

הוסבר באריכות כי המעבר מצבא העם לצבא המקצועי מתבצע דרך שכר המינימום. ברגע שחייל מקבל שכר הולם הוא חייב להצדיק את משכורתו. אם הוא עולה פי עשר בערך ממה שהוא עולה כיום, החייל יהיה חייב לתת תפוקה טובה יותר. אם קיימת האפשרות לפטרו ולסלקו מהצבא - הרי לא הגיוני שחיילים בטלנים ולא-ממושמעים יבזבזו את תקציב הביטחון - הוא יהיה חייב להיות הרבה יותר איכותי.
אפילו אם עדיין יישאר גיוס חובה, ברגע שהוא יהיה סלקטיבי ולא אוניברסלי, או כמעט-אוניברסלי, כנהוג כיום - אין כל ספק שהחיילים שלנו יהיו טובים יותר. רק המובחרים ביותר יגויסו ויזכו לתמורה הולמת. אלו שלא יימצאו מתאימים ישוחררו לאזרחות, לשירות הלאומי או לישיבת "אור שמח", זה לא ממש משנה. מאוחר יותר יהיה ניתן לעשות את המעבר לגיוס התנדבותי לחלוטין.
זוהי כל התורה, למעשה.

אולם מה צה"ל עצמו רוצה? האם הוא אכן גוף אנכרוניסטי לחלוטין שאינו מודע לשינויים המתרחשים בעולם ב-60 השנים האחרונות? האם צה"ל אי פעם העמיד למבחן את ההנחה שגיוס החובה הוא הדרך היחידה/הטובה ביותר לעמוד ביעדי כוח האדם?

או, טוב ששאלתם.

***

ידיעה ב-Ynet שפורסמה ב-2003:
צה"ל עשוי לשנות באופן דרמטי את מדיניות הגיוס שלו ואת תנאי השירות של החיילים הסדירים: חלק מבני ה-18 לא יגוייסו לצה"ל ויישלחו לשירות אזרחי; ומנגד, שכר חיילים בשירות חובה יועלה באופן חד, והם ישתכרו כ-3,500 שקל בחודש. כך ממליצה הוועדה לבחינת שירות החובה בצה"ל, על פי הפרסום הבוקר (יום ד') ב"ידיעות אחרונות".

הוועדה מונתה על ידי ראש אכ"א, אלוף גיל רגב, ובראשה עמד ראש אכ"א לשעבר אלוף (מיל') גדעון שפר. הוועדה המליצה שלא לגייס את כל בני ה-18 לשירות צבאי, אלא להעביר את חלקם לשירות אזרחי, שבהמשך הזמן יהפוך לשירות חובה. קריטריונים ברורים יקבעו מי מהמגויסים יועבר לשירות אזרחי במקומות הדרושים. המהלך המהפכני יביא לקיצוץ משמעותי במספר החיילים שישרתו בצה"ל.

עוד שינוי מהפכני שעליו ממליצה הוועדה: תשלום בגובה שכר מינימום לחיילים בשירות חובה. כל חייל סדיר יקבל שכר של כ-3,500 שקל לחודש, בערך פי 10 מהשכר החודשי של חייל סדיר כיום.
שכר החיילים ישולם על פי קריטריונים שונים ובהתאם לרמת הפעילות שלהם. "חיילים לא יקבלו סיבסוד בשכר לימוד, לא הנחות, לא סיבסוד בשכר הדירה, לא פיקדון ולא מענק בסוף השירות. הכל ישולם בתוך השכר החודשי של החיילים", ממליצה הוועדה. גם ההמלצה על שכר החיילים תביא לצמצום בכוח האדם: הצבא יגייס רק את מי שהוא באמת זקוק לו כדי לא לשלם משכורות מיותרות. "ההמלצה", אומר קצין בכיר בצה"ל, "היא אמיצה, נכונה ותביא להתייעלות, אבל גם תעורר בוודאי מחלוקות רבות".

ביצוע ההמלצות עשוי להוביל למבנה חדש, שונה ומקוצץ של הצבא הסדיר. אף שאין חילוקי דעות לגבי היעילות של מהלך כזה, עד היום במערכת הביטחון העדיפו לא לבצע אותו. "צה"ל", אומר חבר בוועדה, "מגייס אלפי חיילים שהצבא לא צריך אותם, אבל לאף אחד אין אומץ לקום ולומר את הדברים. הצבא, למעשה, ממלא תפקיד שאיננו שלו, ולכן ההצעה היא שהאנשים האלה, שאינם תורמים לביטחון, יופנו למקומות שבהם אנחנו זקוקים להם. צריך אומץ לב לקום ולומר: לא עוד צבא העם, לא עוד כור היתוך, אלא צבא מקצועי, שעניינו רק ביטחון. צריך להוריד את הנטל מהצבא. לא יכול להיות שצה"ל יישא על גבו את נטל החינוך, למשל, ויקראו לזה 'תקציב ביטחון'. היום, חיילים רבים מגויסים לצה"ל בלי שום קשר לביטחון. אפשר לצמצם את הצבא באופן משמעותי".

על ההמלצה לא לגייס את כל בני ה-18 לצה"ל מגיב חבר אחר בוועדה: "צריך לגייס לצה"ל רק את מי שיכול לתרום לביטחון. חלק מבני ה-18 יכולים לתרום במכבי אש, בבתי החולים, בעיירות הפיתוח, במוסדות הרווחה, במשטרה - הרבה יותר מאשר כנהגי בוסים של סגן אלוף או רב סרן בן 25. כל אחד יתרום לחברה הישראלית. מי שיכול תורם לגולני ולנח"ל, ומי שלא יכול - תורם בכבאות או באמבולנס, או כשוטר תנועה. יש לנו 500 הרוגים בשנה בתאונות דרכים ועשרות אלפי פצועים".

השאלה המרכזית שעלתה במהלך הדיונים היתה: האם צה"ל של שנת 2003 יכול להישאר במודל של שנות ה-50. מדובר בשאלה עקרונית-ערכית: האם צה"ל צריך להישאר צבא העם, ולכן יש לגייס אליו גם את מי שאינם מתאימים לשירות ביטחוני? האם תפקיד צה"ל להמשיך להוות כור היתוך לחברה הישראלית? והאם הצבא צריך לעסוק גם בחינוך ובבריאות, או להתמקד בביטחון בלבד?

על סוגיות אלה, שבעבר עוררו מחלוקות, אומר אחד מחברי הוועדה: "הצבא עשה תפקיד חשוב מאוד בשנות ה-50: קליטת העלייה הייתה קריטית לקיום המדינה ולאינטגרציה עם העולים החדשים. מאז עברו 50 שנה, והנושא כבר אינו רלבנטי. היום צה"ל צריך להיות רק צבא שמגן על המדינה. עבור כל שאר התפקידים יש משרדי ממשלה, כמו חינוך ורווחה. זה איננו תפקידו של צה"ל".

***

בשנת 2002 התחילה את עבודתה ועדת שפר, אשר מונתה ע"י ראש אכ"א דאז, האלוף גיל רגב - על מנת לבחון את שירות החובה בצה"ל. ועדה זו הייתה צה"לית לכל דבר, זאת בניגוד לוועדות ממשלתיות למיניהן אשר דרשו שינויים בצה"ל, כגון ועדת בן בסט שהמליצה ב-2006 לקצר את השירות הצבאי וועדת ברודט שהמליצה ב-2007 על קיצוץ משמעותי בתקציב הביטחון.
מיותר לציין שהמלצות ועדות אלו, אשר עלו על כשלים רבים בתפקודו הקיים של צה"ל, לא יושמו כמעט כלל. סעיף פה, סעיף שם, אולי. העיקר נשאר בעינו. חיילי צה"ל עדיין משרתים שלוש שנים ותקציב הביטחון נוהג באורח פלא, על אף קיצוציו הנרחבים, לגדול מדי שנה. תמיד יש איזו מלחמה, מבצע, בחירות או משבר כלכלי שטורפים את הקלפים, וההמלצות החשובות נשכחות.

ועדת שפר, אשר נקראה בינה לבין עצמה: "שירות החובה בצה"ל לאן?" הייתה ייחודית ונבדלה מהוועדות האחרות בשני אופנים עיקריים: האחד, היא כולה צבאית, כאמור. מדובר בעבודת מטה של צה"ל אשר הוגשה לראש אכ"א דאז. שום גורם פוליטי לא היה מעורב בעניין. שתיים - וזוהי כבר ספקולציה מסויימת אשר דרוש לאמת אותה - המלצות הוועדה מעולם לא הוגשו לממשלה. הדברים ככל הנראה נתקעו אצל ראש אכ"א גיל רגב, או מי שהיה הרמטכ"ל דאז - הפוליטיקאי הממולח שאול מופז.

חברי התנועה ממתינים בימים אלו לתשובה רשמית מדובר צה"ל אשר התבקש לשפוך אור על מהלך העניינים. עד אז, זוהי ההשערה הרווחת בעיני כותב שורות אלו.

הייחודיות הנוספת בוועדת שפר היא עובדת היותה כמעט שמורה בסוד. מלבד אותה כתבה ב-Ynet, ידיעה ב"אייל הקורא" ושתי שורות בויקיפדיה - לא נשאר כיום שום תיעוד מחוץ לצה"ל לקיומה של הוועדה ומסקנותיה - מתן שכר מינימום לחיילים, מעבר לגיוס סלקטיבי, קיצור תקופת שירות החובה והחלפתה בשירות קבע וביסוס שירות לאומי-אזרחי כאלטרנטיבה אמיתית לשירות חובה בצה"ל (האחרון פחות מעניין, אולם עשוי להקל את בליעת הגלולה המרה לאנשי צבא העם).

נשאלת השאלה המתבקשת: מה עבר במוחם של חברי הוועדה? מה היו בדיוק מסקנותיהם ועל סמך מה ביססו את הערכותיהם? מדוע המלצותיהם לא יושמו ואיך צה"ל היה נראה לו היו הדברים מתרחשים?

בפוסט, כמו גם במסמך סיכום מסקנות הוועדה, אשר וניתן לקרוא במלואו כאן, יינתן מענה לרוב השאלות, אם לא לכולן.

מומלץ מאוד לעיין במסמך כולו (זהירות, קובץ וורד). הוא תיעוד מאלף לשינוי האדיר שיכול היה להתבצע פה ופוספס. עיקריו יובאו להלן. ההדגשות - שלי, כמו גם ההערות בסוגריים שנוספו ואינן מופיעות במקור - זאת כדי להקל את קריאת שארית הפוסט, הארוך מהרגיל.

***

לכבוד
ראש אכ"א, האלוף גיל רגב

הנדון: סיכום עבודת הוועדה לבחינת שירות החובה בצה"ל

שירות החובה בצה"ל מוכל מיום הקמת המדינה ומהווה בסיס מרכזי לשירות הקבע ולשירות המילואים בצה"ל. בבואנו לבחון את מודל שירות החובה והלחצים המופעלים עליו מהצדדים החברתיים, הכלכליים ואחרים, לא ניתן לנתק בין שירות החובה לשירות הקבע והמילואים. כדי להימנע מגלישה ליריעה רחבה זו, בחרנו לבחון את מודל שירות החובה ולהניח שאם יחולו שינויים מפליגים בו, תימצא הדרך להתאים אליו את שירות הקבע והמילואים בהתאם.

הצורך המבצעי בצה"ל איכותי ובגודל מתאים למענה הנדרש אינו עומד בספק. הצורך באיכות כמרכיב עיקרי למענה הולך וגובר. מערכות נשק מתקדמות המופיעות גם בצד האוייב הפוטנציאלי מחייבות אותנו למקדם איכות גבוה אף יותר.
[...]

שירות החובה, כפי שהתפתח עם השנים, הצליח לייצר את מדרגות האיכות הנדרשת בלוחמים ובסובב אותם. שאלות חדשות-ישנות העולות מכיוונים של תמורה לשירות , מה קורה עם אלה שאינם משרתים בחובה וכמובן שאינם משרתים במילואים, שאלות כלכליות של יעילות השירות והמשרתים בתפקידים השונים, אורך שירות החובה, תקציבים פוחתים ומשמעותם על שירות החובה ועוד, עמדו במרכז דיוני הוועדה.

הצוות סקר את הלחצים הפועלים על מודל שירות החובה ובנה את המלצותיו כמענה לאותם לחצים ותחת הנחות יסוד המפורטות בעבודה עצמה.

הצוות בחן את המלצותיו בראייה שבה כל הגופים המטפלים בשירות חובה, אמורים להירתם למימוש ההמלצות כולל משרדי ממשלה מעבר למשרד הביטחון.

הצוות מצא את הצורך בשירות משלים לשירות בצה"ל, דרך שירות לאומי/אזרחי של כלל האוכלוסייה כתחום מפתח להצלחת שירות החובה בצה"ל בהמשך דרכו.
(ייתכן מאוד שההמלצה היחידה של ועדת שפר אשר הגיעה לידי יישום הייתה הקמתה של ועדת עברי, ועדה של משרד הביטחון, אשר המליצה על המודל החדש של שירות לאומי-אזרחי והקמת מנהלת השירות האזרחי)
[...]

אני מבקש להודות לאזרחים ולקצינים שהשקיעו שעות רבות של עבודה בהכנת הדיונים, השתתפו באופן פעיל בדיונים עצמם ויצרו את התשתית להמלצות הוועדה.

הנני מודה לראש אכ"א, האלוף גיל רגב על החלטתו למינוי הוועדה ותמיכתו בביצוע העבודה.

אלוף (מיל') גדעון שפר
יו"ר הוועדה

[...]

כללי
1. במהלך שנ"ע (שנת העבודה) 2002 מינה ר' אכ"א ועדה, בראשות האלוף (מיל') גדעון שפר, לדון בשאלה "שירות החובה בצה"ל - לאן?"
2. מסמך זה מסכם את עבודת הועדה, ומפרט את המלצותיה.
[...]

חברי הועדה
1. אזרחים: דר' יעקב שיינין (כלכלן, יו"ר ועדת שיינין), דר' ראובן גל (ראש מנהלת השירות האזרחי שהתפטר אתמול, יחד עם גדעון שפר עצמו, שהיה חבר במועצה הציבורית של המנהלת - סיפור מעניין בפני עצמו), דר' נרי הורביץ (איש אקדמיה, מומחה לחברה החרדית ומחבר הספר "דת ולאומיות בישראל ובמזרח התיכון"), סא"ל (מיל') אילן לוין (מילא שורת תפקידי מפתח במשרדי האוצר והביטחון. כיום הממונה על השכר באוצר), עו"ד אייל נון.
2. בעלי תפקידים בצה"ל: רח"ט תומכ"א - תא"ל אבי זמיר (כיום ראש אכ"א!), רחמ"א אט"ל - תא"ל ראובן פירסט, רמ"ח תקציבים ביועכ"ל (יחידת היועץ הכלכלי לרמטכ"ל) - אל"מ משה ליפל, רמ"ח תו"מ בח"א - אל"מ יהודית גריסרו (הייתה עד לאחרונה יועצת הרמטכ"ל לענייני נשים), ר' ממד"ה (מחלקת מדעי ההתנהגות) - אל"מ עפרה בן-ישי, סגנית היוהל"ן - סא"ל שרלי קרני, רע"ן מחקר בממד"ה - סא"ל הדס בן-אליהו, רע"ן מימ"ד ביוהל"ן - סא"ל ענת קדם, רס"ן אושרת רומנו, רס"ן אלון סלומון, ר' תחום מחקרי צבא החובה בממד"ה (תפקיד מעניין) - סרן רינת משה.

מטרות
* בחינת נושא אסטרטגי בעשיית אגף כ"א לגיבוש החלטות מערכתיות ארוכות טווח עבור הצבא.
* זיהוי ומיפוי מערכת הלחצים הפועלת על מודל שירות החובה וניתוח ההשלכות על הנחות היסוד ועקרונות ניהול צבא החובה בצה"ל.
* גיבוש המלצות ביחס לבעיות המרכזיות שהוגדרו.
[...]

מקורות כ"א
להלן יוצגו מספר נתוני רקע בהיבט מקורות כוח האדם בראייה רב-שנתית בדגש לטווח הקצר והבינוני:
* למרות הגידול בשנתון הגיוס הפוטנציאלי, נמשכת מגמת הירידה באחוז המתגייסים, תוך גידול בעיקר ב'תורתו אומנותו' בגברים.
* היקף גיוס הגברים צפוי לרדת בין שנתון גיוס 2001 לשנתון גיוס 2009.
* באותן שנים קיימת עלייה בגיוס הנשים, בהיקף דומה.
* המוטיבציה ליחידות השדה במגמת עלייה מתונה בשנתיים האחרונות.
* שיעור המיצוי ללחימה מתוך פוטנציאל המתגייסים בפרופיל קרבי המשובצים ליחידות שדה - בעלייה.
* שיעור העולים מתוך כלל המתגייסים הולך וגדל. מאידך, תחזית העלייה בירידה מתמשכת.
* אחד מכל חמישה גברים לא מסיים שירות מלא.
* 45% מהמשתחררים על רקע נפשי, משתחררים תוך חצי שנה מיום גיוסם.

תמחור עלויות צבא החובה למשק בישראל ולמערכת הצבאית
תמחור צבא החובה העלה מספר לחצים ופערים הנובעים מהמצב הקיים של צבא החובה:
* עלותו הכלכלית של לוחם למשק, הכוללת את כל הזכאויות הניתנות לו על ידי גופי המדינה השונים במהלך שירות החובה ולאחריו - הקרן לקליטת חיילים משוחררים, משרד השיכון, מס הכנסה וביטוח לאומי - עומדת על 3,265 ש"ח בחודש. סכום זה מתקרב לשכר המינימום המשולם במשק.
* המדיניות התומכת בדיפרנציאציה (בידול, הבחנה - בין סוגי המשרתים) בצבא החובה מתקיימת היום באופן סמוי ברובו ויחסית בשוליים, ומנוהלת על-ידי צה"ל בהתאם לצרכיו באמצעים שונים - ויסות שחרורים, התאמת משך השירות לחשיבות התפקיד, ועוד. דיפרנציאציה זו מתקיימת לפי משך השירות, בין נשים לגברים, תפקיד בשירות - לוחמים, טכנולוגיים, עתודאים - ומסלולי שירות מתואמים למגזרי אוכלוסייה, כמו מאבטחי מתקנים וחיילי מקא"ם. ביטוייה הם בעיקר בהבחנות בין תגמולי השירות - תוספת לדמי הכיס (ועדה צה"לית מכירה בכך שהשכר הניתן לחיילי החובה מהווה דמי כיס!) המשולמת לפי רמת הפעילות, תשלומי הקרן לחיילים משוחררים, מתן תעודת הלוחם וההטבות הנלוות לה, ועוד.
* במהלך השנים הפך השירות הצבאי לקריטריון מרכזי במדיניות הרווחה בישראל - דמי אבטלה, זיכוי בנקודות מס, הטבות במתן משכנתאות, הנחה בארנונה, מלגות לימודים - באופן שיצר עיוותים במדיניות זו. לדוגמה, ההטבות הניתנות למשרתים בצבא הפכו עם השנים לרף לקביעת הטבות עבור מגזרים נוספים במדינה. מן העבר השני העמיקה האפליה החברתית כתוצאה מהדרה של חלק מהקבוצות החברתיות מחלוקת הטובין החברתי בשל אי השתתפותן, מכורח או מבחירה, בשירות הצבאי - המגזר הערבי, חרדים, נשים דתיות.
[...]

מכאן, אחת ההבנות המרכזיות, כי על צה"ל להחליט מה הם אותם העקרונות מארגנים בצבא החובה שברצונו לשמר ומה הם אלה שעליו לשנות, ואולי לוותר עליהם. הבנה זו הנחתה את עבודת הועדה שבחנה מה הם העקרונות שיש לשמר ולחזק בשירות החובה, ומה הם אלה שיש לוותר עליהם ובאילו תנאים. בהתאם לכך גיבשה הועדה את המלצותיה ביחס לדרכים היעילות ביותר להתמודדות עם המצבים המשתנים ביחס לשירות החובה בצה"ל ובחברה הישראלית כפי שהם משתקפים במצב היום ובשנים הקרובות.

[...]

אופי הדיפרנציאציה בשירות החובה
הדיון על מדיניות הדיפרנציאציה בצבא החובה הניח את הדיפרנציאציה כפתרון בעיות ודילמות שזוהו על ידי הצוות כמרכזיות בצבא החובה. למשל, קושי במימוש של עקרון הגיוס האוניברסאלי, אבטלה סמויה במערכים העורפיים, דרישה גוברת לתעדוף בולט יותר של הלוחמים על פני היתר, ועוד. מדיניות הדיפרנציאציה נדונה בהתייחס להיבטים של: שירות/אי-שירות, משך השירות, תגמולי השירות, ואופי השירות.

עלות שירות החובה
הדיון על תמחור צבא החובה ועלותו למדינה ולמערכת הצבאית התייחס לשני היבטים במקביל. ההיבט המרכזי בדיון עסק, בדומה לדיון אודות הדיפרנציאציה, באופן בו תמחור צבא החובה יפתור בעיות ועיוותים הקיימים במצב הקיים, למשל בפיצוי על חוסר ההוגנות בחלוקת הנטל בין המשרתים ללא משרתים, מיצוי יעיל יותר של כ"א בשירות חובה, תגמול גדול יותר של מערכי הליבה - לוחמים, תומכי לחימה, ועוד. בנוסף, דנו גם באופן בו החלת חשיבה כלכלית על צבא החובה תועיל בדרכים שונות למשק בישראל - מיצוי תקציב הבטחון, המגזר העסקי ישתלב במשק הצבאי כנותן שירותים במסגרת מיקור חוץ, אזרוח משימות, ועוד.

[...]

המלצות הועדה
לאור המצב המדיני-בטחוני ובהעדר מיסוד של שירות אזרחי במדינת ישראל, מומלץ להמשיך בשירות חובה על פי המוגדר כיום בחוק שירות הבטחון בהתייחס לחובת השירות ומשכו. לנוכח התחזית כי בעתיד הקרוב שיעור הלא מתגייסים יעמוד על כמחצית מאזרחי מדינת ישראל - כולל ערביי א”י וחרדים, מומלץ לצה”ל לתמוך ואף לקדם מיסוד מסלול של שירות אזרחי במדינה. השירות האזרחי יתבצע על ידי ממשלת ישראל ולא דרך משהב”ט או צה”ל. תינתן עדיפות לצה”ל בבחירת המתגייסים. לאור הצורך הגובר בלוחמים/ות במשימות בטחון שוטף, מומלץ להרחיב את מעגל החיילים והחיילות המשתתפים במשימת בט”ש. זאת בדרך של שינוי הקריטריונים הנדרשים ללחימת בט”ש, כגון שינוי פרופיל רפואי ושיבוץ נשים בתפקידי בט”ש בדומה לבנים.
לאור צמצומי התקציב והדרישה מצה”ל לבצע תהליך של התייעלות כלכלית, על צה”ל להתמקד בביצוע משימות בטחון טהורות. לפיכך, מומלץ לצמצם ביצוע משימות לאומיות חברתיות על ידי צה”ל, ולצמצם שירות ביחידות מחוץ לצה”ל, למעט משטרת ישראל ומג”ב. באותו אופן, משימות לאומיות-חברתיות שאינן במסגרת של פעילות ביטחונית אמורות להיות מתוקצבות מחוץ לתקציב הבטחון.
על מנת לשמר ולחזק את שירות החובה בצה”ל ולתגמל כראוי את המשרתים, מומלץ לאחד את כלל התשלומים והתגמולים הניתנים כיום למשרת בצה”ל - חוק חיילים משוחררים, מתן הטבות במשכנתאות, זיכוי בנקודות מס, ארנונה, ועוד - לתשלום כולל במהלך שירות החובה, תוך שימור המדרג הקיים בין הדרג הלוחם ליתר משרתי החובה.

[...]

הנחות לבסיס התמחור
ישנן מספר הנחות לצורך התמחור:
* הוצאות שוטפות (מזון, ריפוי וכו') - יוותרו ללא שינוי.
* הטבות לאחר סיום שירות - יוותרו רק דמי האבטלה וההטבה במשכנתאות. כל שאר ההטבות יבוטלו, והתקציב ישמש כמקור להעלאת השכר למשרתים.
* הוצאה עבור הטבות לפרט - ההוצאה הממוצעת עבור הסעות תיוותר ללא שינוי. ההוצאה הממוצעת עבור ת"ש תיוותר ללא שינוי למשרתים בשנה הראשונה, ותקטן בחצי למשרתים בשנה השנייה.
* שכר - השכר יהיה מדורג ע"פ רמת פעילות, כאשר בשנה השניה יוענק לכולם שכר מינימום.

* שנה ראשונה לשירות:
- מנהלה/יתר: 620 ש"ח
- עתודה : 1,120 ש"ח
- יתר איכותי : טכני ונהיגה: 1,120 ש"ח
- לחימה: 1,620 ש"ח
* שנה שנייה לשירות: 3,120 ש"ח לכל המשרתים - שכר מינימום בניכוי הוצאות נסיעה.

פירוט החלופות
להלן החלופות השונות שנבחנו על ידינו והשלכותיהן התקציביות:

חלופה א'
משכי שירות:
לחימה קצונה ועתודה - שנתיים.
ית"א טכני ונהיגה - שנה וחצי.
מנהלה/יתר - שנה.
סה"כ עלות: 3.136 מיליארד ש"ח (ירידה בעלות 1.617 מיליארד ש"ח)
כמות כ"א: צמצום של כ- 35% מסד"כ החובה (!)
[...]

חלופה ב'
משכי שירות:
לחימה קצונה ועתודה - שנתיים
ית"א טכני, נהיגה, מנהלה/יתר - שנה
סה"כ עלות: 2.429 מיליארד ש"ח (ירידה בעלות של 2.324 מיליארד ש"ח)
כמות כ"א: ירידה של 48% מסד"כ החובה (!!!)
[...]

[...]

השפעות בתחום מאפייני כ"א המתגייס - איכות כ"א
יתרון: העמקת הדיפרנציאציה תאפשר לצה"ל לנתב באופן יעיל וממצה יותר את כ"א בשירות חובה בהתאם לקריטריונים של יכולות הפרט, התפקיד וסוג השירות. ובמקביל לצמצם שיבוץ על בסיס קריטריונים של מגדר או אתניות.
מגבלות: הנחת המוצא, כי במצב בו קיימים מגוון של מסלולי שירות בצבא החובה, ובפרט מסלול של שירות אזרחי, תשמר לצה"ל הזכות לבחור ולנתב את כ"א בחברה לאורך זמן אינה מובנית מאליה. זאת בעיקר בשל האינטרס של גופים אחרים במערכת הביטחון ובמשק לקבל את הטובים ביותר (משטרה, מוסדות חינוך ובריאות).

השפעות בתחום יחסי צבא-חברה - ממשקי הקשר עם גורמים חברתיים ומוסדיים
יתרון: יצירת מסלולי שירות דיפרנציאליים וקיום של מסלול לשירות אזרחי עשויים להפחית את הלחצים המופעלים על צה"ל על-ידי קבוצות מאורגנות ופרטים ביחס לגיוס ולאופי שירות - סרבני מצפון, חרדים, ומקבלי פטור משירות אחרים.
מגבלות: מנגד, הלחצים המופעלים על צה"ל בהתייחס לשינוי מודל 'צבא העם' עשויים להתחזק. שינוי מסוג זה עלול להיתפס, בפרט על ידי המעוניינים בכך, כמסר של החלשות חשיבות ערך הביטחון בחברה, ובתוך שכך להגביר את הלחצים שיש על צה"ל לשינויים משמעותיים בגיוס החובה - פטור לסרבני מצפון, הקמתה של ועדה אזרחית הקובעת את ניתוב המתגייסים למסלולים השונים, ועד אפשרות לביטול של חוק גיוס חובה במתכונתו הנוכחית (!).

השפעות בתחום יחסי צבא-חברה - דימוי צה"ל והשירות הצבאי
יתרון: יצירת בסיס לגיטימציה נוסף לצה"ל בחברה כצבא חסכוני, יעיל, וכן כנותן מענה לצרכים שונים של המתגייסים לפי מסלולי שירות התואמים להם.
מגבלות: שכר מינימום משמעו ויתור על ההטבות שהמדינה נותנת כיום למשרתים בצבא (הקלה בקבלת משכנתאות, מלגות, מיסוי, ועוד). הטבות אלה הן ביטוי מרכזי לחשיבות ולמרכזיות שיש בחברה ובמדינה בישראל לשירות בצבא, וביטולן או צמצומן עשוי לפגוע בכך.

חלק ב': משמעויות מנקודות מבט תכנון כ"א

[...]
היבטים ביחס לסד"כ של צה"ל:
* סה"כ סד"כ החובה יקטן בהכרח.
* היקף הלוחמים לא ישתנה ולא יקטן בגין קיצור משכי השירות, אלא בהינתן שינויי סד"כ כוללים או שינוי ארגוני כולל.
* יימשך המיצוי המירבי ללחימה.
* צה"ל ימשיך להפנות כוח אדם מתאים לטובת משטרת ישראל ומג"ב בראיית היתרון היחסי שיש למג"ב בניהול ומיצוי כ"א זה, ובראיית פרופיל משימות הבט"ש הייעודי בהן מתמחה מג"ב.
* מתחייב פיצוי ביחס המרה מלא בקבע "צעיר"/קצר/ראשוני על מנת לשמר את סד"כ היחידות הלוחמות, בפרט לוחמים.

[...]

סיכום
מהלך של העמקת הדיפרנציאציה בצבא החובה מעלה יתרונות לא מבוטלים לצה"ל בהתייחס ליחסי צבא-חברה, כמנוף ליצירת בסיס לגיטימציה נוסף עבור צה"ל בחברה - ארגון יעיל וחסכוני. יש לכך השלכות חיוביות על דימוי צה"ל בהיבטים הארגוניים, ולהפחתת לחצים מצד גורמים בחברה בעלי עניין באופן ניהול הצבא - משרד האוצר, משפחות המתגייסים.
לעומת זאת, בכל הנוגע לכ"א בצבא החובה - גיוסו ואיכותו, עולה כי העמקת הדיפרנציאציה עשויה להגדיל את המשאבים שצה"ל יידרש להשקיע בשימור היקף הגיוס ואיכותו כפי שהוא כיום. זאת לצד, אפשרות להתפתחות של בסיס לגיטימציה חדש עבור צה"ל בחברה - כ'צבא קטן וחסכוני' ו'צבא יעיל ומקצועי', ועוגן חדש לגיוס משאבים בחברה - לגיטימציה, דימוי חיובי, כח-אדם, וכדומה.

***

And there you have it, כאמור. המסמך, אשר הגיע לידיו של כותב שורות אלה ומובא כאן לראשונה, עשוי להתברר כקריטי עבור המאבק להתמקצעותו של צה"ל והפיכתו מ"צבא העם" בעל הגיוס האוניברסלי ושכר דמי-הכיס, לצבא מקצועי יותר, מיומן יותר ואיכותי יותר. צבא קטן וחכם, אשר חייליו נבחרים בקפידה ומשתכרים כראוי. כפי שהוסק - שכר המינימום לא ידרוש משאבים גדולים בהרבה. המעבר לגיוס סלקטיבי לא יפגע באיכות כוח האדם. צה"ל יוכל לעמוד במשימותיו באופן הקיים ואף למעלה מכך. כשדוחקים את הגנרלים לפינה, הם אף מודים כי צה"ל מחזיק המוני חיילים מיותרים. בהינתן המצב כיום, בו רק 58 אחוזים מהגברים ו-55 אחוזים מהנשים משלימים את שירותם הצבאי - הנתונים כאן, בעמוד 3 (זהירות, PDF) - ברור כי המצב הקיים לא יוכל להישאר לאורך זמן. כי הגיוס כבר מזמן אינו אוניברסלי. כי דרוש צבא מקצועי הבוחר את הטובים ביותר לשורותיו, ומפעיל סינון קפדני יותר.

זוהי הדרישה של אנשי הצבא המקצועי. לא לפגוע בצה"ל ולא להרוס אותו. אלא לדאוג שיישם את המסקנות שהוא עצמו הגיע אליהן, אי שם בשנת 2004. לא לשנות אותו מן היסוד בבת אחת, אלא בשלב הראשון - לקחת את ההמלצות החיוניות אליהן הגיעו חברי ועדת שפר - ולבצע אותן הלכה למעשה. עוד לא מאוחר.

***

לקריאה נוספת:
* סיכום עבודת ועדת שפר, הוועדה לבחינת שירות החובה בצה"ל (באתר Scribd)
* הידיעה ב-Ynet: מצבא העם לצבא שכירים
* צה"ל באתר "קו ישר" - המציאות, הפתרון והמיתוסים

האם צה"ל רוצה להמשיך להיות צבא העם?

2009-06-26T16:31:00.000+03:00

פוסט זה הוא חלק אחד מתוך שניים. הוא מסכם את כל נושא הצבא המקצועי ריענון הזיכרון בכלל, ולקראת הפוסט הבא בפרט.

***

הנושא אשר נידון כאן הנו ויכוח עתיק יומין במדינתנו. נדמה כי אין עוררין על כך שצבאנו צריך להיות מקצועי, מיומן וכשיר לכל. אנשי צבא רוצים זאת, החיילים רוצים זאת והאזרחים רוצים זאת - אלא אם כן הם בעלי יצר להרס עצמי ומעדיפים אידיאולוגיה על פני מקצועיות.
זהו כל המשותף, משום שבנקודה זו נחלקים אזרחי ישראל לשתי מחנות מנוגדים בכל הקשור לביטול צבא החובה והפיכת צה"ל לצבא של אנשי קבע בלבד.

מחנה אחד רואה את המצב הקיים כמצב אופטימלי, אפילו אידיאלי. הוא טוען שאסור לבטל את גיוס החובה וצה"ל צריך להישאר "צבא העם". נקרא לאנשים המצדדים בגישה זו "אנשי צבא העם".

המחנה האחר רואה את המצב הקיים כלא-אידיאלי, או לחילופין, קטסטרופלי. מחנה זה טוען כי יש לבטל את גיוס החובה ושצה"ל צריך לעבור למתכונת של צבא מקצועי. צבא בו כולם אנשי קבע. נקרא לאנשים המצדדים בגישה זו "אנשי הצבא המקצועי".

להלן טענותיהם של שני הצדדים:

אנשי צבא העם
1. צה"ל צריך להתבסס על גיוס החובה משום שזה הופך אותו ל"צבא העם", כפי שמבטא סלוגן חיל החינוך: "עם בונה צבא בונה עם". צה"ל הוא למעשה "כור ההיתוך" ההופך את כולנו לישראלים ומהווה למעשה את הגוף המאחד את העם היהודי, שהוא עם של מהגרים. צה"ל מסמל ציונות, חלוציות וגבורה - בדיוק כפי שאנו היינו רוצים להיראות. היהודי החדש, הישראלי החזק, בניגוד ליהודי הגלותי, החלש והקורבני.
2. צה"ל מבגר את בנינו ואת בנותינו. הופך אותנו לאזרחים טובים, פטריוטיים וציוניים יותר.
3. צה"ל הוא צבא חזק במתכונתו הקיימת - עובדה שאנחנו עדיין כאן. אין לנו עוד דרך לקיים אותו מלבד גיוס החובה, משום שאנו מדינה קטנה המוקפת אויבים ואם הגיוס יהפוך להתנדבותי, מעטים ירצו להתגייס וצה"ל לא יוכל לעמוד במכסות.
4. מעבר לצבא התנדבותי הוא יקר מדי משום שהוא דורש תגמול כספי גבוה. כמו כן, תגמול זה יגרום לכך שהצבא ההתנדבותי ימשוך אליו בעיקר אוכלוסיות שאין להן ברירה אחרת, ומונעות משיקולים כלכליים. כל אחד צריך לשרת בצבא, זוהי חובתו למדינתו.

אנשי הצבא המקצועי
1. "צבא העם" כבר מזמן אינו כזה. האזרחים אשר אינם משרתים בצבא מהווים חלק ניכר מהאוכלוסיה (חרדים, ערבים) והאזרחים אשר מתגייסים ומשלימים שירות מלא של שלוש שנים הם מיעוט (בניגוד לנשים, בני ישיבות ההסדר ועוד). צבא המילואים מהווה מיעוט אפילו מבין כלל המשרתים, והוא כבר היום פועל כצבא מקצועי לשעת חירום אשר חייליו זוכים לשכר גבוה ולתמורה הולמת, ומהווים את הנבחרים שבלוחמים. כיום אנחנו רחוקים מאוד מהמצב בו היינו בשנות ה-50, בו "כל העם צבא". מצב זה יוצר חוסר שוויון מובהק בין האזרחים.
2. צבא חובה מטבעו הופך מהר מאוד, עבור חייילים רבים, כל אחד עם סיפורו האישי, לצבא כפיה. צבא עבדים אשר רבים אינם מעוניינים לשרת בו. צה"ל מבזבז זמן וכסף יקר על בעיות מוטיבציה ומשמעת וחיילים "מקטיני ראש" אשר סופרים את הימים עד לשחרורם בייאוש. במקום שצה"ל יפיק את המיטב מהמשאב האנושי הניתן לו, "משאב" זה מהווה עליו נטל בלתי מבוטל. אין מדובר במקרים בודדים, כי אם בהיקף עצום של חיילים שאינם מתאימים למסגרת צבאית ויוכלו למלא את חובתם בדרך אחרת, בשירות אזרחי-לאומי או כאזרחים עובדים ומשלמי מיסים מן המניין.
3. צה"ל, מתוקף היותו "צבא העם" עוסק גם בשנות האלפיים במשימות "חלוציות" למיניהן, כגון חינוך, קליטת עלייה, התיישבויות נח"ל ובמשימות לא-צבאיות מובהקות כגון שידור לאזרחים ברדיו ופעילויות רווחה - בעוד שמטרתו היחידה צריכה להיות הגנה על האזרחים.
4. לאחר שנלמד הנושא לעומק בארצות רבות בעולם, נמצא כי צבא חובה הינו בלתי יעיל, מיושן ואינו מסוגל לעמוד במשימותיו. לאור זאת, אנו עדים בעשורים האחרונים למעבר של ארצות רבות למודל זה, החל מארה"ב וכלה בארגנטינה. לפני כשנה חגגו בארה"ב 35 שנים למעבר לצבא המקצועי והכתירו אותו כהצלחה מרשימה.

***

נדמה כי הקרב המשמעותי ביותר אשר נדרשים לנהל אנשי הצבא המקצועי מול אנשי צבא העם הוא הקרב על השכנוע. התמודדות עם טענות ומיתוסים, והפרכתן. נגד הטענה כי צה"ל הוא צבא מקצועי כבר כיום ואין צורך בשינוי משמעותי בו, ניתן להביא כדוגמה כמעט כל מלחמה שבה השתתפה ישראל מאז הקמתה, כעדות לכך שצה"ל הוא צבא אשר אינו מפיק את הלקחים משגיאותיו וכי חייליו אינם אנשי מקצוע מיומנים. כנגד הטענה כי "כל העם צבא" ניתן להביא סטטיסטיקות ונתונים שונים אשר אינם עומדים בקנה אחד עם קביעות אלו. נגד הטענה כי לצה"ל אין מספיק חיילים גם כך, ניתן לומר כי בצבא ישנם אלפי חיילים מיותרים שלא עושים כלום והבעיה היא בחלוקת המשאבים.
למעשה, כל הטיעונים הללו הן ואריאציות להסתייגויות אשר הצבא האמריקאי התמודד איתן כבר בשנות ה-70, במסגרת ועדת גייטס, עליה כתבתי בהרחבה כאן, אשר בחנה את המעבר לצבא מקצועי לאור דרישתו של הנשיא ניקסון. להלן טיעוני הנגד העיקריים:

1. צבא המבוסס על מתנדבים המקבלים שכר גבוה הינו יקר.
2. צבא המבוסס על מתנדבים יהיה קטן מדי משום שרבים לא ירצו להתגייס.
3. צבא מתנדבים יפחית את הפטריוטיות של האזרחים ע"י כך שיחליש את הקביעה המסורתית, לפיה על כל אזרח החובה המוסרית לשרת את מדינתו.
4. השכר הגבוה הדרוש לגיוס מתנדבים ימשוך בעיקר אוכלוסיות מוחלשות.
5. המצטרפים לצבא מקצועי יהיו מונעים בעיקר משיקולים כלכליים ולא מפטריוטיות.

כמעט בכל ויכוח בין תומך הצבא המקצועי לתומך צבא העם, תצוץ בנקודה כזו אחרת אחת מהטענות הנ"ל. במקרים מעטים ינצח הצד של הצבא המקצועי, בעיקר כאשר ישתמש בנתונים קונקרטיים הסותרים את הנחותיו של הצד השני. אולם ברוב המקרים איש צבא העם כלל לא יסכים לשמוע את טענותיו ויטיח בו אחת משתי האשמות עיקריות, אולי אפילו שתיים: הוא שמאלני ששונא את צה"ל ורוצה לפגוע בו.

***

לאחרונה התבררה לי הדרך בה איש הצבא המקצועי יוכל לנצח בויכוח זה. דרושה טקטיקה מסודרת והגיונית המוצעת כאן לראשונה ולמעשה יכולה להוות את תוכנית הפעולה של אנשי הצבא המקצועי. מפורטים כאן שני תרחישים:

תרחיש מס' 1
מקצועי: "[…] אוקיי, אני מבין שהמעבר לצבא מקצועי לא מקובל עליך. אך האם תסכים לקבל מצב שבו חיילי החובה מקבלים שכר מינימום? הצעה זו נידונה פעמים רבות בכנסת והונחה על שולחנה (זהירות, RTF) גם ע"י אנשים אשר תומכים בצבא העם, כמו חיים אורון, עמיר פרץ, סופה לנדבר ויוסי שריד. הרי אין זה הגיוני שחיילים יצטרכו להתקיים ממשכורת של 350 ש"ח בחודש - הם עושים עבודה קשה וחשובה וצריך לתגמל אותם. אין שום סיבה שמי שמתגייס יהיה פראייר וירוויח גרושים בזמן שחברו המשתמט עושה 5000 ש"ח בחודש במלצרות".
עם: "ודאי, לכך אני מסכים".
מקצועי: "נהדר".

במידה והחוק לשכר מינימום לחיילים יעבור בכנסת, הרי שהצבא ייאלץ למעשה לעבור למתכונת של גיוס הנקראת גיוס סלקטיבי. גיוס זה אומר שצה"ל יבחר רק את מי שהוא רוצה לגייס, דבר המתבצע גם כיום אולם במתכונת מצומצמת - צה"ל פוסל רק עבריינים, בעלי נתונים נמוכים ביותר ובעלי בעיות בריאותיות/נפשיות קשות. עם ה"גבוליים" הוא למעשה "נתקע" ומחויב לגייסם, גם אם אינו מעוניין בהם וחושב שיוכל להפיק מהם תועלת.
כשחייל יפסיק להיות משאב זול, צה"ל לא ירצה לבזבז כסף על חיילים לא נחוצים/יקבל לגיטימציה ממשלתית להיפטר מאלו שאינו זקוק להם לשיטתו, ולמעשה המעבר לגיוס סלקטיבי יהיה כורח המציאות - שהרי לא יהיה ניתן להמשיך עם הסד"כ הקיים ולתת לכל חייל שכר מינימום, משום שבמקרה כזה תקציב הביטחון יגדל למימדים מפלצתיים אשר איש אינו מוכן אליהם. גיוס סלקטיבי הוא דבר אשר יותר מתקבל על הדעת בעיני איש צבא העם - אלא אם כן הוא אלעזר שטרן שרוצה לגייס חולים, נכים, עיוורים ודוברי יידיש.

ברגע שצה"ל יעבור לגיוס סלקטיבי התרמית תיחשף וכל אזרח יפנים, בקצבו שלו, את המסקנה החשובה: צה"ל אינו צבא העם ולא יוכל להמשיך להיות כזה. ניתן לצמצם את כוח האדם בצה"ל באופן משמעותי מבלי לפגוע בכשירותו - הטענה המרכזית נגד ביטול גיוס החובה. או אז, המעבר לצבא מקצועי יהיה כמעט מתבקש.

כמובן שישנו התרחיש השני, בו איש צבא העם אינו מסכים לשכר מינימום לחיילים.

תרחיש מס' 2
[...]
עם: "אתה צודק. זה אכן מצב לא הוגן ולא שוויוני, אולם אין לנו ברירה. חייבים להמשיך עם גיוס החובה כי אנחנו מדינה הנמצאת במלחמה מתמדת. אי אפשר לתת לחיילים שכר מינימום כי זה יעלה מיליארדים".
מקצועי: "מתקבל על הדעת. אולם האם לקחת בחשבון את העובדה שכל חייל מקבל בעצם שחרורו עשרות אלפי שקלים? מענק שחרור, פיקדון, הטבות מס, מענק עבודה מועדפת, מלגות לימודים וכו'? אם תיקח את הכסף שחייל קרבי מקבל בעת שחרורו, תחבר אותם לסכום שכרו למשך שלוש שנים ותחלק את הכל ב-36 חודשים תקבל סכום המתקרב לשכר מינימום. לא משנה מה סוג שירותו - החל מלוחם דובדבן וכלה בפקיד בקריה - ניתן לתת לכל חייל שכר חודשי של למעלה מאלף שקלים. מדוע לא לעשות זאת? למה לתת לו לחכות עד סוף השירות?"
עם: "הגיוני. אולם אתה מתעלם מהעובדה שרק חיילים אשר סיימו שנה וחצי משירותם הצבאי זכאים לפיקדון, ושהסכומים שונים לבנות וכו'".
מקצועי: "אכן. המצב הקיים בעייתי. לכן דרוש שכר אחיד לכל חייל, בהתאם לאופי שירותו, הניתן לו מהחודש הראשון בתפקיד. זוהי צורה שקופה ויעילה למתן תגמול לטובי בחורינו המחרפים נפשם/עושים עבודה קשה במסירות ללא תמורה הולמת".

כמובן שבתרחיש זה, מתעלם איש הצבא המקצועי מהעובדה שכל הצעות החוק בנוגע לשכר מינימום לחיילים לא הציעו לבטל את התגמולים הקיימים, אלא למעשה להוסיף להם ולתת שכר מינימום לכל חייל בלי קשר להטבות הניתנות לו בסוף שירותו. זהו פופוליזם, אולם אין זה מעניינו של איש הצבא המקצועי. בכל צורה בה יינתן שכר המינימום הוא ירוויח.
אם הדבר יתבצע במקום התגמולים הקיימים, הרי שעדיין חייל יהיה משאב יקר יותר ממה שהוא כיום, משום שיתחיל לקבל שכר מהיום הראשון לשירותו, אפילו אם שירת בסופו של דבר חצי שנה בצבא. כך הקבלה לצה"ל תהיה קפדנית ובררנית יותר מהמצב כיום. למשל, בכל הנוגע למשתחררים על סעיף נפשי אשר צה"ל דואג להוציא אותם משירותיו לפני שנתם הראשונה, ע"מ שלא יצטרך לשלם להם תגמולים ויוכל לחסוך אלפי שקלים.
אם שכר המינימום יינתן בנוסף לתגמולים הניתנים כיום, בדומה להצעות החוק אשר נידונו בכנסת - הרי שחייל יהפוך להיות הוצאה כלכלית מאסיבית אף יותר, מה שייאלץ את הצבא להצטמצם ולהתייעל באופן דרסטי. יפוטרו אנשי קבע אשר אינם מצדיקים את שכרם, תבוטל רכישה של אמצעי לחימה לא נחוצים, תפחת כמות החיילים הבטלנים ויבוצעו הערכות מצב רבות יותר ובתדירות גבוהה, אם ע"י צה"ל ואם ע"י גוף חיצוני, כדי להעריך את האיומים מולם עומדת ישראל והתקציב הדרוש לכך.

***

הדבר האחרון הדרוש לאיש הצבא המקצועי ולאיש צבא העם על מנת לנצח בויכוח הוא חוות דעת צה"לית המצדדת בדעתו. אולם מה צה"ל בעצם רוצה? האם הוא מעדיף את צבא העם או את הצבא המקצועי? האם הוא מעוניין לעבור לגיוס סלקטיבי יותר או להשאיר את המצב הקיים?

אין תשובה ברורה בנושא זה. מצד אחד, ישנו חיל האוויר, החיל המקצועי ביותר בצה"ל ואחד מצבאות האוויר הטובים בעולם. חיל זה בנוי רובו ככולו במתכונת של צבא מקצועי בגיוס סלקטיבי. הוא מיומן יותר משאר החילות בצה"ל ומתפקד לא רק כזרוע מבצעית אוטונומית, אלא לעיתים גם כצבא בתוך צבא.
לעומתו ישנו חיל החינוך, המהווה את היישום הבולט ביותר של השקפת "צבא העם" בתוך צה"ל. מורות חיילות, להקות צבאיות, מדריכות עולים, מש"קיות חינוך, מד"נים ו"נערי רפול" - רובם ככולם אינם מבצעים שום פעולה אפקטיבית וממשית להגנת ישראל מאויביה.

מהי עמדתו של צה"ל? הרי יש להניח כי הנושא נבחן באופן שוטף באגף כוח האדם והאנשים בו מודעים לבעייתיות שלו ולנפיצות שלו. יש להניח כי הגיעו שם למסקנות מסוימות. המדיניות כיום מבולבלת מאוד ולא ניתן להסיק ממנה דבר. האם אי פעם צה"ל ביצע הערכת מצב בנושא שירות החובה בצה"ל? אם כן, מה היו מסקנותיו?

על כך, בפוסט הבא.

***

לקריאה נוספת:
* מינימום של הגינות - נחמיה שטרסלר מ"הארץ" בעד שכר מינימום לחיילים ולניצול יעיל יותר של כוח האדם
* סיכום ממצאי הוועדה הנשיאותית בראשות תומס גייטס בנושא צבא התנדבותי (זהירות, PDF)
* בטל את החובה, חלוץ - מאמרו של יעקב ליפשיץ לרמטכ"ל הנכנס דאז, שפורסם ב-Ynet
* צה"ל באתר "קו ישר" - המציאות, הפתרון והמיתוסים

מה מילטון פרידמן חושב על צבא מקצועי

2009-06-04T08:40:00.000+03:00

קצת תיאוריה.

הכלכלן מילטון פרידמן, זוכה פרס נובל שכבר הוזכר בבלוג זה יותר מפעם, והיה אחד מהתורמים לביטול גיוס החובה בצבא ארצות הברית, מתייחס בספרו "קפיטלזם וחירות" לסוגיית שירות חובה בצבא לגברים בזמן שלום.

בסיום הפרק העוסק בתפקיד הממשל בחברה חופשית, בו מתווה פרידמן עקרונות על פיהן יש לקבוע את תחומי הפעילות הרצויים של הממשל - הוא מונה את רשימה של פעולות שהממשל האמריקאי נכון לזמן כתיבת הספר עסק בהן, באופן שאינו מוצדק לדעתו. אחד מהם הוא שירות החובה בצבא לגברים בזמן שלום:

ההסדר המתאים לשוק החופשי הוא כוחות צבא של של אנשים הרוצים לשרת: דבר שפירושו הוא העסקת אנשי צבא בתשלום. אין שום הצדקה שלא לשלם כל מחיר שהוא הנחוץ כדי למשוך את מספר האנשים הדרוש. ההסדרים הקיימים הם שרירותיים ולא צודקים, והם פוגעים באופן חמור בחירותם של אנשים צעירים לעצב את חייהם כרצונם; ככל הנראה, ההסדרים האלה הם גם הרבה יותר יקרים מאשר החלופה של השוק (אימון צבאי בסיסי לכל לשם הכנת כוחות מילואים לשעת מלחמה הוא בעיה נפרדת, וניתן להצדיקו על יסוד עקרונות ליברליים). (עמוד 36)

"חיל האוויר: החרדים עם הכי הרבה מוטיבציה"

2009-06-03T22:43:00.000+03:00

במאמר שפורסם לפני כשבוע בYNET, מוזכרים חיילי פרויקט שחר כחול, פרויקט המשלב חיילים חרדים, שהיו פעם בסטטוס של "תורתם אומנותם" במקצועות טכנולוגיים בחיל האוויר, בתור החיילים המובילים בין קבוצות האוכלוסיה בנכונות לצאת לקצונה והמשך שירות בקבע.

נראה לי שיש כאן דוגמא ליתרונות שבצבא שהגיוס אליו הוא לא חובה. מספר מאפיינים של הגיוס החיילים החרדים המזכירים צבא מקצועי:

גיוס בהתנדבות. כל החיילים היו פטורים משירות צבאי, ובחברה שלהם לא היו מקבלים כלל ביקורת על הפטור שנחשב לגטימי. כולם בחרו להתגייס תוך שקילת ההצעה. (יש לציין כי על פי הסדר "תורתו אומנותו" לאזרח שדוחה את השירות יש מגבלות בעיסוק בנושאים מעבר ללימוד תורה שמקובל לקבל עליהם שכר, בפועל קיימת תופעה של עבודה לא מדווחת ב"שחור", גם בזמן דחיית השירות)
שכר. חיילי שחר כחול מקבלים משכורת גבוהה משמעותית (בערך פי עשרה) מהשכר הסמלי שמקבל חייל חובה רגיל. הסיבה לכך היא תשלומי הת"ש (תשלומי שירות) שמקבלים החיילים בעקבות היותם נשואים ואבות לילדים (שש עד עשר שנים של דחיית שירות מאפשרים להקים משפחה בנחת גם בגיל צעיר).
תנאי שירות. מובטח למי שבוחר להתגייס לעסוק במקצוע טכנולוגי. אין מצב שחייל יתגייס ויגיע לתפקיד קרבי (בלי קשר לפרופיל שלו). מובטחת יציאה הבייתה בכל יום.
פטור מתורניות. הסיבה הרשמית היא שבתורניות עלולים החיילים להגיע למצבים שאינם מתאימים להם - למשל שהייה עם נשים. בפועל החיילים זוכים לעסוק במקצוע שלהם יותר מחייל רגיל או מאיש קבע שבמשך ימים ולילות רבים במשך השנה עוסקים במשימות אבטחה, גם אם יש להם הכשרה ייחודית.
בגרות. החיילים מתגייסים בגיל ממוצע של 24. שש שנים יותר מגיל הגיוס הרגיל, שלוש שנים יותר מגיל הגיוס של עתודאים שדוחים את השירות. החיילים החרדים מתגייסים בדרך כלל במצב נפשי בשל יותר, כשהם יודעים מה ולמה הם עושים.

זכינו להצצה במה קורה כשצבא העם שלנו מתחפש לצבא מקצועי - יותר מוטיבציה, פחות קיטוב בחברה, יותר כוח לפריפריות חברתיות. נראה לא רע.

תהייה שעולה היא: למה לישראלי פשוט אין את הפרבילגיות הנ"ל?

האם יש אפשרות שכל החיילים יקבלו תגמול הוגן בעבור שירותם?

אנחנו מאמינים שעם קצת אומץ ותמיכה בדעת הקהל, יש סיכוי.

אלעזר שטרן שוב פותח את הפה

2009-06-01T21:11:00.000+03:00

יום לאחר שפשט מדים, פותח שטרן את הפה. אם חשבנו שהתבטאויות כמו "עתודאים הם בעצם משתמטים" ו"אין הלוויות בתל אביב" הן השיא, בא ראש אכ"א לשעבר ומראה לנו למה הוא באמת מסוגל.

על צבא מקצועי:
"מי שמתייחס לתופעת ההשתמטות של צה"ל רק בהיבט המספרי לא מבין מדוע אנחנו כאן. אם לא תהיה פה מעורבות חברתית אפשר להגיד שזה אחד האיומים הקיומיים ביותר שיש לנו. מי שמדבר על צה"ל כצבא מקצועי מדבר מתוך חולשה - גיוס החובה הוא הרבה יותר מאשר כמות המשרתים, גם אם למדינה גם אין יכולת לשלם על זה".

האם לחנך לאהבת הארץ ולציונות זהו לא תפקידו של משרד החינוך? האם הדרך לגרום למעורבות חברתית היא דווקא ע"י צבא? ודווקא בכפיה, תוך נטל עצום על המשק, החברה והמדינה?
לא, מי שמדבר על צה"ל כצבא מקצועי אינו מדבר מתוך חולשה, כי אם מתוך ציונות ואהבת המולדת. אין פסול בכך שעלינו ועל חיי ילדינו יגנו הבחורים הטובים ביותר שניתן למצוא ושיקבלו תמורה הולמת לעבודתם.
הצבא כורע תחת נטל החינוך, ואלפי החיילים שמגויסים אליו ואין לו מה לעשות איתם. אבל שטרן רוצה את צבא העם, גם אם למדינה אין יכולת לממן אותו. מדיניות כזו תשאיר אותנו עם צבא גדול וערכי, אולי - אבל בלי מדינה.

על משתמטים:
"יש פה בעיה מוסרית וגם בעיה דמוקרטית - חברה שמרקיבה את עצמה מבפנים, ואנחנו לא נעמוד בזה בסוף". האלוף הפורש סיפר שהפסיק להכניס לביתו בקבוקי מי עדן ומוצרים של פוקס - "מאז שהם בחרו לשים משתמטת (בר רפאלי) על פני המוצרים שלהם, יופי חיצוני שגובר על יופי פנימי. התקשרתי לחברות והמנהלים של החברות האלה אמרו לי 'זה מה שהנוער אוהב'. אמרתי להם שהתפקיד שלנו הוא לדאוג למה שהנוער יאהב ולא למה שהוא אוהב".

יפה שלאלוף לשעבר בצה"ל, מתוקף היותו אלוף במיל', יש גם סמכות להפוך בן רגע למבקר אופנה ולמבחין הגבול הדק שבין יופי חיצוני ופנימי. מעניין למי מתכוון האלוף שטרן כהוא אומר ש"התפקיד שלנו הוא לדאוג למה שהנוער יאהב". האם הוא מדבר על עצמו כחלק מאוכלוסיה של מובילי מאבקים חברתיים (הרקע לרעיון הוא התנגדותו לחוק טל, הנותן בפועל פטור לבחורי ישיבה), האם הוא מדבר על הצמרת הצבאית? לא ברור. מיהם אותם אנשים שתפקידם הוא להשפיע על הנוער? אם שטרן מדבר על הקבוצה הראשונה, אזי גם אלו שמובילים מאבק למען צבא מקצועי יכולים לומר לו - גם אנחנו רואים עצמנו כאנשים שתפקידם להשפיע על הנוער ועל דעת הקהל בכלל. אם שטרן מדבר על הצבא - זה משהו אחר. נוכל רק להביע תקווה שמישהו יעריך גם את דעתם של אזרחים מודאגים, אפילו אם הם לא נוהגים לשאת על כתפיהם פלאפלים בשלל רמות וטעמים.

ולסיום, דברי זהרה ברגר-צור מ"הפורום לשוויון בנטל" על חוק טל:
"

34 אחוזים מהאוכלוסיה היהודית לא משרתת בצה"ל. "עוד שש שנים זה יגדל ל-47 אחוזים וב-2025 יעמוד על מעל ל-50 אחוזים. חוק טל פוטר מגזר שלם מכל סוג של שירות ומבדיל בין דם לדם".

רגע, ומה עם האוכלוסייה הערבית? היא לא נחשבת? רק האוכלוסיה היהודית מייצגת את צה"ל? אזרחי ישראל הם יהודים בלבד?
בפועל, רק כ-50% מאזרחי ישראל המגיעים לגיל 18 מתגייסים ומשלימים שירות מלא. אלו נתונים של צה"ל.

בצבא הפועל על טהרת ההתנדבות, שחייליו זוכים לשכר הוגן - לא תהיה אפליה, לא יהיו פראיירים ולא יהיה חוסר שוויון. האם חוסר מקצועיות הוא דבר חיובי? איזה צבא רואים לנגד עיניהם חברי הפורום לשוויון בנטל ואלעזר שטרן? גדנ"ע, קייטנה, סדנת חינוך? האם לא היה עדיף לנתב את אינספור החיילים שאינם מעוניינים לשרת לאפיקים אחרים? שירות לאומי, פעילות חברתית, פוליטית? האם אלעזר שטרן יהיה מסוגל אי פעם לעזוב את בר רפאלי במנוחה ולתת לה לחיות את חייה, מבלי לשאת את הנטל העצום של החרבת החזון הציוני?

חוץ מזה, איזה תפקיד בדיוק הייתה מבצעת בר רפאלי בצה"ל? כולנו ראינו מה עשו מאיה בוסקילה, אגם רודברג ורוני דואני. בפועל הן שימשו כדוגמניות ותו לא, כשבמקביל המשיכו לעבוד למען עצמן, כולל טיסות תכופות לחו"ל, הצטלמות לקמפיינים והקלטת שירים. איזו תרומה צה"ל השיג, מלבד ניצחון נגד המשתמטים ותהודה תקשורתית? איזו תועלת צמחה מכך שאגם הנחתה טקס מסוים בעודה לובשת מדי זית?

ראוי וחשוב לגמול את אלעזר שטרן ושכמותו מהצורך לחייל כל דבר שזז. אבל בדבר אחד הוא צודק - חוק טל הוא בזבוז משווע של זמן, כסף ודיו.

שחרור

2009-05-24T03:50:00.000+03:00

מצאתי לנכון לפרסם פה הפעם את הפוסט האחרון מהבלוג שלי.

לעניות דעתי הוא עוסק בהיבט מסוים של הצבא שאין אנו דנים בו כאן מספיק: הג'ובניקים. הוא מתאר חווייה אישית שלי, אבל אני סומך עליכם, הקוראים, שתמצאו את ההקשר.

***

בסוף יום שני, השבוע, הייתי גמור. ישבתי ברכבת, אחרי טופס הטיולים יוצא שעשיתי, ולא האמנתי שזה נגמר. שאני לא צריך יותר לבוא לקריה. לא צריך יותר לקום בשש וחצי בבוקר. שבכמה שעות תמו להן שלוש השנים המבאסות ביותר בחיי. שבטח יש איזשהו קאץ'. שזה יותר מדי טוב מכדי להיות אמיתי. שבסוף מדובר בעצם במתיחה מוצלחת. שתפרוץ מחר מלחמה ויהיה עוצר שחרורים. שאני אצטרך לחזור לבסיס כדי למלא עוד טופס. שצה"ל עדיין לא מיצה את כל הדרכים להתעלל בי.
באותו יום, אחרי שהראיתי למש"קית השלישות את הדף של הוועדה הרפואית וקיבלתי טופס טיולים - כל מה שרציתי היה לסיים אותו וללכת. במבט ראשון זה נראה קלי קלות: להחתים ג'ובניק עייף ממשרד התורנויות, קצין ניהול שמת לעוף הביתה, פקידה במרפאה, אפסנאית ממורמרת ומש"קית שבוזה בביטחון מידע. חמש חתימות וגמרנו. חמש חתימות ואני אדם חופשי שהתחנה הבאה שלו היא מדור השחרורים.

במציאות הדברים היו הרבה יותר מייאשים. הג'ובניק לא היה במשרד בכלל, אלא טייל ברחבי הבסיס כל היום. האפסנאית הממורמרת אמרה לי לבוא באחת, כי היא בהפסקת צהריים. קצין הניהול התגלה כלא נוכח, הפקידה במרפאה לא ממש הבינה מה אני רוצה ממנה והמש"קית ביטחון מידע הלכה לאכול.

סוף טוב הכל טוב, כמובן. הג'ובניק ממשרד התורנויות חזר אחרי חמש שעות, האפסנאית הממורמרת החליטה שיותר משתלם לה לחתום לי מאשר לנפנף אותי (וגם באתי בארבע). את קצין הניהול הלא-עסוק-בעליל מצאתי לאחר מאמץ, הפקידה במרפאה הבינה מה אני רוצה והמש"קית ביטחון מידע לקחה לי את ה"מפלי בזלת". יום למחרת כבר קניתי את הכרטיסיה הראשונה שלי מזה שלוש שנים.

אחרי שהשתחררתי אתמול בבקו"ם וקיבלתי תעודת "שחרור בכבוד", שאין לה שום ערך חוץ מלדרג אותי כחייל סוג ג' (צבע ארד) - הגעתי היום לקריה כדי להיפרד מכולם.
ושמתי לב, בפעם המי יודע כמה, עד לאיזו רמה של שביזות וכמה חוסר תועלת יש במערך הג'ובניקי. אבל הנקודה היא שבתור חייל זה לא היה אכפת לי יותר מדי. היה אכפת לי שלהיות ג'ובניק זה חרא כי הייתי כזה. כי לא הייתי קרוב ללמצות את היכולות והכישורים שלי. כי הרגשתי שאני מבזבז את החיים שלי (ולמרבה הצער צדקתי). כי קיבלתי שכר חודשי השווה למשמרת לילה של מלצר. כי קיבלתי פקודות מטומטמות, מיותרות וחסרות היגיון. כי נמאס לי ורציתי הביתה. כי שנאתי לחיות ככה.
אבל כשאני אזרח, אני סוף סוף מסוגל להסתכל על הכל מנקודת מבט חיצונית. ושמתי לב שנהייתי הרבה יותר רגיש לסבל של החיילים האחרים שנשארו ביחידה שלי. כנראה שכשאתה סובל בעצמך אתה נוטה להיות פחות אמפתי לסבל של אחרים. מעניין אם אפשר להגיד את זה על כל האנטיפתים.

טיילתי בין המשרדים וראיתי את הסוליטייר ואת הייאוש. את השביזות ואת אובדן שמחת החיים. אמרתי שלום לאנשים וחשתי בקנאתם הבוערת כלהבה. לא האשמתי אותם, אני הייתי בצד השני גם כן - יותר מדי פעמים.
באותם רגעים, כשנפרדתי מכל אלו שעזרו לי להעביר את השירות בצורה נסבלת, התמלאתי לראשונה בתחושה שונה. לקח לי זמן להבין מה אני מרגיש כלפי אותם בחורים ובחורות אשר מעבירים את השנים היפות של חייהם בדיכאון כרוני. התחושה הזו הייתה רחמים.
רחמים כלפי מש"קיות האקסל, פקידות הלו"ז ומשק"י האאוטלוק. ובוז עצום כלפי אותם אנשים שחושבים שיש למדינה זכות להתעלל באזרחיה כך. לשים אותם במסגרת אטומה ועיוורת ולנצל אותם תמורת שכר עבדות. והכל לשם הביטחון, אלא מה.

אחרי שהרמתי כוסית לחיי האזרחות, אמרתי שהיה לי שירות בסדר סך הכל, וכולם אכלו פיצה על חשבוני, דאגתי כמובן להצטלם עם חבריי. עכשיו, שעות ספורות אחרי, אני מסתכל על התמונות הללו. של הבחור הצעיר עם הג'ינס שמחייך מאוזן לאוזן, מחובק עם כמה חיילים מחויכים גם כן. שמחים על ההזדמנות שניתנה להם להרגיש קצת את האזרחות. מאושרים על חופשה של כמה דקות מהמשרד המתועב, מעמדת המחשב המדכאת והעבודה הסזיפית והמיותרת. עבודה שלעולם לא נגמרת. חופשה מהמשמעת הבזויה, מההקפדה על הנהלים עד לרמת הפסיק.
אני מסתכל על התמונות הללו ומתמלא בעיקר כעס.

כעס אדיר על מה שהמדינה עושה, על מה שצה"ל עושה, על מה שאנחנו עושים - לאנשים צעירים, מוכשרים ואינטליגנטיים. כעס על השימוש הנלוז כל כך, המיותר והזוועתי של ישראל בכספי המיסים שאני מתחיל, ממש בימים אלו, לשלם. זעם בלתי נגמר על כך שבעבודה זמנית מחורבנת אני עצמי ממשיך להניע את הגלגל הנצחי של הדיכוי ההמוני והמיותר הזה - של האנשים שלמדתי להכיר כל כך טוב והפכו להיות חברי אמת שלי.

או אז אני נשבע שאעשה כל מה שאוכל כדי להפסיק זאת. לא אהסס להביע את מחאתי. לא אפחד להשמיע את קולי בנושא הכאוב והחשוב הזה. ולו רק על מנת לחסוך, אפילו מחייל אחד, את השירות הצבאי המיותר, הטיפשי והמתסכל שהיה לי. שירות צבאי וחסר משמעות שהוא עדיין, למרבה הצער, מנת חלקם של חבריי, ורבים כמותם.

***

שב בני, ואספר לך סיפור
על בחור עם המון מוטיבציה
הוא היה די מורעל, לצבא הוא גויס
בלי יותר מדי אינפורמציה

הוא רצה, בעיקר, להיות בקרבי
ולרכוש הרבה חברים
להחזיק את הנשק, להסתכל בין כוונות
ולהרוג הרבה ערבים

וכשזה לא יצא, אז במחנה או גל"צ
ואולי מודיעין או ממר"ם
לעשות תפקיד עם הרבה משמעות
כי "אתה הרי בחור חכם"

אבל עם חוסר מזל ופרוטקציות מעט
הגיע לאן שהגיע
זה קורה לכולם, זכור זאת ילדי
כי גם יומך עוד יגיע

ועברו הימים, והשמש זרחה
והעירה אותו משנתו
לתחנת האוטובוס הלך אביך
תיק גב שחור על כתפו

הוא ישב בקריה במשרד ממוזג
ותייק לא מעט טפסים
הוא בהה בתקרה ובזבז את שנותיו
וירד במהרה מהפסים

טבלת ייאוש, גם לוח פז"ם
למדוד איך שהזמן חולף
עברו חודשים, עברו שנים
ואביך נהיה סמ"ר עייף

ועבר עוד קצת זמן, שנוצל ברובו
לזעקות "עד מתי", זה ברור
השעמום הנורא איים להכריע
ואז הגיע יום השחרור

הוא ארז הכל ומסר לאפסנאי
וחזר הביתה מותש
איזה כיף לאותו בחור, חשב
בטח יש לו אחלה ת"ש

ובשתיית השחרור, הם דיברו בשבחיו
הדברים הנדושים, אבל היה די מושלם
וכשהכל נגמר הוא נפרד לשלום
והבטיח לא לבוא שוב לעולם

"כי שי שלנו בחור מקצועי
אבל הוא קודם כל בן אדם"
וכך נגמר עוד שירות מיותר
של חייל באגף כוח האדם

על אדונים ומשרתים, והצבא שיש לו תקציב

2009-05-15T11:38:00.000+03:00

אז רציתי לדבר כאן על תקציב הביטחון. על היותו של צה"ל הצבא הבזבזני בעולם. על ניהול לקוי, שטוף באינטרסים ולוביסטים, שדואגים לטפטף לכותרות העיתונים שלל תחזיות מזרות אימה וסכנות אינספור בימים של המאבק על התקציב - האיום האיראני, הסורי והטאליבני. נשק ביולוגי ואטומי. צוללות וטילים סיניים. כותרות בעיתונים על הקמת ועד של נשות אנשי הקבע המסכנים אשר יוצאים לפנסיה בגיל 45 (!). הם לא יכולים להתאגד בגלל היותם חיילים, ומזל שיש את האישה האוהבת שתדאג להם לתנאים הוגנים. אולי להורדת גיל הפרישה ל-40.

רציתי לדבר על אהוד ברק, שדרש שתקציב הביטחון לא יקוצץ, ואפילו יוגדל. בסוף הוא לא הצליח, אמנם (תקציב הביטחון קוצץ הכי פחות מכל משרדי הממשלה, שנאלצו לבצע קיצוץ רוחבי. מחצית מהסכום שקוצץ יוחזר גם בשנה הבאה) - אבל זה לא משנה את הנכונות שלו להיאבק עליו. בראבו לברק הסוציאל דמוקרט. איזה מזל שהצטרפתם לממשלת נתניהו.

אולי מישהו מכם יוכל להסביר, במטותא, מה הקשר בין האיום האיראני לבזבוז אשר שורר בצה"ל ונשפך מכל פינה? האם עם ישראל חושב שקצין ג'ובניק בגיל 30 שמקבל רכב, לשכה ונהג הוא דבר ראוי?

רציתי לדבר על הבזבוזים הזועקים לשמיים, על כפילות התפקידים המיותרת בזרוע היבשה ובאכ"א, על הגנרלים שתמיד מנצחים את החולים, הקשישים וניצולי השואה. על הקיצוץ בחינוך כדי שלרס"ב ברדוגו יהיה עוד כסף לקנות קפה. על אינספור החיילים שנמצאים בארגון שמתייחס אליהם ככוח עבודה זול.

אז רציתי - אבל בימים האחרונים נתקלתי בשתי ידיעות שאולי ימחישו זאת בצורה הטובה ביותר.

חיילים בישלו וניקו עבור טיול קצינים מפיקוד המרכז ובני משפחותיהם

"החיים הטובים של קציני פיקוד המרכז. הקצינים הבכירים יצאו לטיול עם המשפחות - החיילים נאלצו לבשל, להכין עבורם את השטח וכמובן לנקות כשעזבו".

תגובת דובר צה"ל:
"על מנת לחסוך בעלויות ולהימנע מחברת קייטרינג אזרחית, הוזמן מזון ממקורות הפיקוד בלבד. הפעילות הוגדרה כפעילת צבאית על אף השתתפות בני המשפחה של הקצינים בה. פעילויות מאין אלו הן שגרתיות ובהן משתתפים כדרך קבע חיילים וקצינים בכל רמות הפיקוד".

כמה דברים:
* בכתבה מצוין כי הטיול התרחש בהר המערות שבכרמל. פעילות צבאית, אם יורשה לי להעריך, זו לא. לכל היותר פעילות במסגרת צבאית. משמע, לא מבצעית. משמע - טיול (הקצינים היו גם בלבוש אזרחי).

* הפעילות הזו שגרתית? נפלא. עם ישראל מוזמן לקרוא וללמוד לאן הולך הכסף שלו.

* שתבינו, לזה מגייסים חיילים לצה"ל. כדי שישמשו כמשרתים. אם למישהו היה ספק, הנה הוא מתנפץ לנגד עינינו. ומה שיפה הוא שלצבא באמת זול יותר לקחת חיילים ולשלם להם 356 שקל בחודש, על פני לשכור חברת קייטרינג ולשלם לה כמה אלפיות.

* אבל, וזה אבל גדול, המדינה מפסידה מליארדים מאותם חיילים המשרתים בצבא ולא מתפקדים כאזרחים עובדים שמשלמים מיסים. נערי האוצר אף מציינים זאת במפורש בחוק ההסדרים (זהירות, PDF) האחרון, בעמוד 117: ההפסד הקיים כיום משירות החובה הוא כ-11 מיליארד שקלים (!). סכום שלעומתו 320 מליון השקלים שעולה הממשלה המנופחת והרעש שנעשה בגללם בתקשורת מצטיירים כבדיחה.

ראש המטה הכללי גבי אשכנזי הוא ראש ועד העובדים של קציני צה"ל

ומהחיילים המיותרים, לקצינים ש"מפקדים" עליהם ומביאים אותם להישגים רבים מבחינה אישית ומקצועית.

במהלך הדיון על התקציב, הציג שר האוצר יובל שטייניץ את הנתונים הבאים לראש הממשלה: עלות הפרישה של קציני צה"ל, היוצאים לגמלאות בגיל 45, ללא הבדל בדרגתם ובתפקידם, היא כ-4.5 מיליארד שקלים בשנה. נתון מדהים, שאחריו אמר הרמטכ"ל: " אנשי הקבע אינם עובדי קבלן. הם לא עובדים, הם משרתים". משפט שאחריו אמר ראש הממשלה : "אני לא יכול לקבל את זה, כל מערכת יכולה להתייעל". הרמטכ"ל אשכנזי הגבר-גבר השיב לו אז בהתרסה: "אז אל תקבל".

אתם הבנתם את זה?
במדינה מתוקנת עובד ציבור כמו אשכנזי, ששכח באיזה משטר הוא חי, היה צריך לעוף הביתה מזמן על התחצפות כזו לבוס שלו. אבל אל דאגה, לאשכנזי לא יקרה כלום. הוא גיבור ישראל ואוי למי שיעז לגעת בו, או להעמידו במקומו. לאחר הישיבה אשכנזי התנצל בפני נתניהו. מזל, אחרת עוד היה אפשר לחשוב שאנחנו מדינה שבה לצבא יש יותר כוח מלממשלה - או משהו.

אשכנזי דואג לעובדים שלו. אנשי הקבע הם, כידוע, אוכלוסיה מופלה ומוחלשת הזקוקה להטבות אינספור, כולל קצבה של עשרות אלפי שקלים בחודש על כ-24 שנות שירות, גם אם העבירו את רובן בקריה.

גמלאי צה"ל יכולים להירגע: יש מי שדואג להם ללובי מול פקידי האוצר. המורים, הקשישים, הנכים והעובדים - להם אין בולדוזר שיגונן עליהם מפני גזירות התקציב.

תודה לך, גבי אשכנזי, אשר דאגת להיאבק בכל קיצוץ אפשרי ולהתעסק בדברים החשובים באמת. יש מי שדואג לביטחונם של אזרחי ישראל.

***

לקריאה נוספת:
* בין התירוצים לקיצוצים - מאמר בגלובס מאת סטלה קורין ליבר
* בכיר באוצר לנתניהו: אל תיכנס לברק. למדינה יש צבא ולא להיפך
* הקיבה של הצבא - טור של יוסי שריד ב"הארץ"
* לאן הולך תקציב הביטחון - סדרת כתבות

האם צבא ארה"ב הוא צבא של דפ"רים?

2009-05-09T16:07:00.000+03:00

הסרט המלחמתי ג'ארהד (Jarhead), אשר יצא בשנת 2005, סוקר את מלחמת המפרץ הראשונה מנקודת מבטו של טוראי סוופורד, חייל מארינס בצבא האמריקאי.
באחת מן הסצנות הפותחות את הסרט, ה-Drill Instructor (תפקיד המקביל למ"כ טירונים בצה"ל), שואל את טוראי סוופורד, בתוך שטף של קללות על ישו, יוסף ומריה-המזדיינת-בדוגי, "מה הוא בכלל עושה שם". האחרון ממהר להשיב לו (בצעקות קורעות גרון, כמובן) - "הלכתי לאיבוד בדרך לקולג', המפקד!"

כך מונצח החייל האמריקאי השכיר-מתנדב בעינינו. חסר השכלה ו/או בן מיעוטים (אפרו-אמריקאי, מוצא מקסיקני) ו/או עני. ה"אתוס" הזה מונצח הכי טוב ע"י אמריקה. בסרטי המלחמה, בסדרות טלוויזיה קרביות למיניהן, בספרים עלילתיים ובפארודיות מכל סוג. החייל האמריקאי, אותו אזרח בשנות ה-20 המוקדמות לחייו, לא היה חייב ללכת לצבא. הוא בחר בכך. לסכן את חייו למען מדינתו. להתנסות באמנות ההרג. מדוע?
ודאי לא היו לא ברירות אחרות.
ודאי הוא בן מיעוטים אשר מעוניין להשתלב במקום עבודה מסודר ובטוח, הדורש כישורים מינימליים. כך יוכל גם לקבל הכנסה קבועה וגם לזכות להוקרה ממדינתו.
ודאי הוא חסר השכלה. האזרחות אינה מחכה לו, העוני ממש מעבר לפינה, והוא חייב לספק אמצעי מחיה לו ולמשפחתו (הוריו, אשתו וילדיו).

ועוד שלל סיבות אשר ניתן למצות אותן בשני טיעונים עיקריים: האחת, לפיה המצטרפים לצבא התנדבותי יהיו בעיקר אפרו-אמריקאים (או כל מיעוט אתני אחר), והשניה - לפיה המגויסים לצבא התנדבותי יעשו זאת בעיקר משום שכר גבוה, ולא מתוך אהבה למדינתם. שני טיעונים אלו מוצאים מקום מרכזי לגמרי בוועדת גייטס (זהירות, PDF), אשר נידונה בהרחבה ברשומה הקודמת. ועדה זו, בקצרה, הייתה ועדה נשיאותית אשר הוקמה ביוזמת ריצ'רד ניקסון בשנות ה-70, לבחינת ביטול גיוס החובה בצבא האמריקאי. מטבע הדברים חבריה היו מודעים גם להתנגדות שצעד זה עלול לעורר, במיוחד בתקופת מלחמת ויאטנם הזכורה לרע - מלחמה מתמשכת אשר קרעה את החברה האמריקאית. הטיעונים והתשובות להם, כפי שנוסחו בוועדה, להלן:

"טיעון מס' 5: השכר הגבוה הדרוש לכוח מתנדב ימשוך בעיקר שחורים (כך במקור), אשר להם אופציות אזרחיות גרועות למדי. כך, כמות לא פרופורציונלית של שחורים יהיו בשירות צבאי. אזרחים לבנים כנראה יוותרו על הגיוס - מה שיוביל לצבא-שחורים. המתחים הגזעיים יגדלו בעקבות החשש של הלבנים מהתפתחות זו. כמו כן, צפויה מורת-רוח רבה מצד הקהילה השחורה על נשיאת נטל ההגנה על המדינה".
תשובה: הטענה השכיחה לפיה כוח התנדבותי יהיה מורכב משחורים בלבד, לבנים בלבד או כל אופציה אחרת, פשוט חסרת בסיס עובדתי. המחקר של הוועדה מראה כי הרכב כוחות הצבא לא ישתנה ביסודו. [...]
אם שכר גבוה אכן יוצר הזדמנויות בצבא התנדבותי שהן יותר אטרקטיביות עבור אוכלוסיה מסוימת, אזי הפתרון הוא לתקן את האפליה בחיים האזרחיים.
הטיעון לפיו שחורים יישאו בנטל לא-הוגן בהגנת המדינה, מערבבת בין שירות מתוך רצון לבין גיוס חובה. שחורים אשר מצטרפים לצבא התנדבותי מרצונם החופשי החליטו מראש כי שירות צבאי עדיף להם מבחינה כלכלית. הם מתייחסים לשירות צבאי כאפשרות מתגמלת, לא כאל גזרת גורל..."

"טיעון מס' 6: אלו המצטרפים לצבא התנדבותי יהיו בעיקר גברים מהמעמד הכלכלי הנמוך, המונעים בעיקר מתמורה כספית, ולא מפטריוטיות. צבא התנדבותי יהיה מורכב, למעשה, מ"שכירי חרב".
תשובה: […] איך בדיוק "שכירי חרב" לפתע יופיעו בכוחות הצבא כתוצאה מתשלום גבוה יותר ותנאים טובים יותר? המונח "שכירי חרב" נוגע לגברים אשר מתנדבים להילחם עבור התשלום בלבד, בדרך כלל בכוחותיו של צבא זר. אלו אשר יתנדבו לשרת בכוחות הצבא האמריקאי, יעשו זאת ממגוון סיבות, כולל פטריוטיות. העלאת השכר הנמוך, ממנו סובלים כרגע המשרתים, ושיפור תחומים אחרים בשירות, לא ישנו פתאום את המניע והיחס של המגויסים".

תשובות אלו (יחד עם הדגשות נוספות) היו קיימות גם ברשומה הקודמת, שעסקה בנושא. עם זאת, הן במהותן חברתיות-פילוסופיות. הן טובות ומספקות עד שמגיעים לרמת המעשה. יגיד המתנגד לביטול גיוס החובה את מה שאומר למעשה האמריקאי הממוצע - צבא ארה"ב הוא צבא של אנשים שלא היו להם אופציות אחרות. ביטוייה של תפיסה זו זהים לגמרי בעיני אנשי הוליווד והביטחוניסטים הישראלים אשר שוללים את קיומו של צבא מקצועי - דבר אשר מסרס את יכולתו של הצבא לגייס כוח עבודה זול ומאלץ אותו לפתות את אזרחיה הצעירים של ארצו לקריירה צבאית (I Want You, המפורסם).

דרוש אפוא להתמודד עם טענות אלו, ולהראות את האמת בנושא. זאת משום שארצות הברית דומה לישראל במובנים רבים. שתיהן דמוקרטיות מערביות, אשר אוכלוסייתן מורכבת ממהגרים. לכן, הפרכת הטענה לפיה צבא ארה"ב הוא צבא דפ"רים דרושה לא רק על מנת להשיב לכוחו המגן של ארה"ב את כבודו הרמוס, אלא גם לשלול את טיעוני ההפחדה נגד צבא מקצועי.

"The Heritage Foundation" ("מכון המורשת") הוא אחד ממכוני המחקר הגדולים והחשובים באמריקה. גוף עצום ורב מימדים זה נוהג לערוך מחקרים מקיפים ולחוות דעות הנוגעות למדיניות ארה"ב בנושאים שונים, בעיקרם הכלכלה, הביטחון והחוץ. ארגון זה נוטה באופן מובהק לצד השמרני של המפה, ותומך באופן גורף ברעיונות המפלגה הרפובליקנית.

מכון זה פרסם בשנה שעברה, היא השנה ה-35 במספר לביטול גיוס החובה (מאז 1973), מאמר מרתק. המאמר מבוסס על מחקר מקיף אשר נועד לבחון את הרכב האוכלוסיה של החיילים בצבא האמריקאי, חוגרים וקצינים, לפי הפרמטרים האובייקטיביים הבאים: רמת הכנסה, רמת השכלה, מוצא אתני (לבנים, שחורים) ועוד. כל זאת נכון לשנים 2006-2007. המסקנות הפתיעו אפילו את האמריקאים. ודאי וודאי שהם יפתיעו אותנו.

הצבא האמריקאי מכיל חיילים מרקע סוציו-אקונומי נמוך בכמות קטנה משמעותית מבאוכלוסיה הכללית

ההנחה הרווחת היא, כאמור, שצבא מקצועי מושך אליו צעירים בעלה הכנסה נמוכה באחוז לא פרופורציונלי לצעירים ממעמד הביניים והמעמד הגבוה. כך נוצר רושם שצבא ארה"ב הוא "צבא של עניים ופושעים לשעבר". צבא אשר אינו חושש לגייס בעלי רישום פלילי כדי לעמוד בנטל.

על רקע זה מעניין לראות את הגרף הבא, הסוקר את השכונות מהן מגיעים המגויסים. מה לעשות, רובן אינן שכונות מצוקה:

מנתונים אלו נובע כי:
* רוב המגויסים (כ-65 אחוז!) מייצגים את מעמד הביניים, בנטיה משמעותית לכיוון מעמד הביניים הגבוה.
* כרבע מהמגויסים באים משכונות בעלות המעמד הכלכלי הגבוה ביותר בארה"ב ("שני העשירונים העליונים").
* רק כעשירית מכלל המגויסים מגיעים מהשכונות בעלות ממוצע ההכנסה הנמוך ביותר ("שני העשירונים התחתונים").

מעניין גם להשוות נתונים אלו לאוכלוסיה הכללית:
* אזרחים בגילאים 18-24 החיים בשכונות מצוקה מהויים כ-20% מהאוכלוסיה בארה"ב, אולם רק כחצי מכך בצבא - כלומר, הצבא, כארגון, נוטה למשוך באופן מובהק פחות אזרחים מהשכבות החלשות מכלל כוח העבודה.
* יותר מחצי מהמגויסים הטריים לצבא האמריקאי מייצגים את תושבי השכונות העשירות במדינה.

אחוזי החיילים המשכילים בצבא האמריקאי גבוהים לאין שיעור מאלו באוכלוסיה הכללית

הנתון הבא לא צריך להפתיע: רק 1.4 אחוז מהמגויסים לצבא ארה"ב היו חסרי השכלה תיכונית. נסתכל שוב על המספר הזה. עכשיו נשים לב לנתון הבא: כ-20.8 מהגברים בגילאי 18-24 באותה שנה מכל ארה"ב היו בעלי נתונים דומים. מה שאומר כי החייל האמריקאי הוא בעל סיכוי נמוך פי 20 (!) מעמיתו האזרח, להיות חסר השכלה בסיסית.

אמנם, רבים מהמתגייסים בצבא ארה"ב הם חסרי השכלה אקדמאית (קולג'), מהסיבה הפשוטה שרובם אכן מתגייסים לפני שיכלו להשלים תואר. עם זאת, חשוב לציין שני דברים: האחד, רובם המכריע אכן משלימים תואר אקדמי עם שחרורם (יהיה גילם אשר יהיה) - ובמימון הצבא. שנית, המובחרים שבהם זוכים לתואר רשמי בתורת המלחמה ממכללות ייעודיות, כגון ווסט פוינט - מכללה יוקרתית ביותר המיועדת לקצינים ומוצבת כתנאי לקבלת דרגת הסג"ם שלהם. נסו להשוות את כל זה למכללת פו"ם ולתארים המשולבים של קצינים בכירים היוצאים לחופשת לימודים.

את המדד לאיכותם של המתגייסים קבע צבא ארה"ב בדמות מבחן בשם AFQT, שהן ראשי ל-Armed Forces Qualifying Test. מבחן זה נערך כל שנה לתלמידי תיכון בשנה ה-11 (תלמידי י"א), והוא משמש ככלי עיקרי בבחינת התאמתם לשירות צבאי. המבחן כולל נושאים כמו: מדע, אוצר מילים, יכולות מתמטיות, מכניקה ואלקטרוניקה. התלמיד נדרש לעבור ציון סף מסוים על מנת בכלל להיות מועמד לשירות ביטחון. כדי להיות, לדוגמה, בחיל הנחתים (המקביל, בהווייתו, לחטיבת גולני הישראלית) נדרש הצעיר האמריקאי לידע רב ומגוון ולהשכלה ממוצעת ומעלה.

בעוד שבצבא ארה"ב, אחוז בוגרי התיכון מהווה כ-92 אחוז (!) מהמגויסים, בכלל ארה"ב הוא כמעט שליש מזה (36 אחוז).

כמו כן ניתן לראות שאחוז האקדמאים בצבא ארה"ב לא שונה משמעותית מזה שבאוכלוסיה הכללית. כלומר, כאשר אנו נדרשים לתואר דה-פקטו, ניתן לראות שהמגויסים לא נופלים בהרבה מאחיהם האזרחים. בעוד ש-6.8 אחוז מהאוכלוסיה הכללית הם אקדמאים, בצבא ארה"ב זהו 4.2 אחוז. חשוב לציין שמדובר כאן על מגויסים טריים. חלק לא מבוטל מהם (בעיקר קצינים) ישלימו השכלה אקדמית במהלך שירותם, כאמור.

צבא ארה"ב אינו "צבא-שחורים". כמות הלבנים והשחורים שבו הוא כמעט ביחס של אחד-לאחד לאוכלוסיה הכללית

בניגוד למה שנהוג לחשוב, לאפרו-אמריקאים אין נתח משמעותי בצבא יותר ממה שיש להם בכל ארה"ב. דמות החייל האמריקאי הקלישאתית היא כמובן של שחום-עור. אפילו בפרק האחרון של "ארץ נהדרת" ניתן היה לראות זאת. המציאות, כצפוי, שונה לחלוטין (לחצו להגדלה):

* אוכלוסיית ארה"ב מונה כ-62 אחוז לבנים. בצבא ארה"ב האחוז כמעט זהה, ואפילו גבוה יותר - כ-65.
* כנ"ל לגבי שחומי העור. 11.87 באוכלוסיה הכללית, לעומת כ-12 אחוז בצבא ארה"ב.
* המיעוטים שלא מיוצגים כראוי בצבא, ביחס לנתח שלהם באוכלוסיה הכללית, הם אסיתיים ו"בעלי גזע מעורב".
* יוצאים מהכלל הם אינדיאנים ותושבי אלסקה דווקא - אשר היחס בין כמותם באוכלוסיה לעומת נתחם בצבא הוא כמעט פי שלוש (לטובת הצבא). אולם כשמדובר באחוזים זעירים כל כך, ולאור כל האמור, אין ממש בנתון זה.

כל הנתונים לעיל מתייחסים אך ורק לאוכלוסיית המתגייסים הטריים. כאשר מדברים על אוכלוסיית הקצינים בצבא האמריקאי, הם מתחדדים עוד יותר - יותר לבנים, יותר משכילים, מצב סוציו-אקונומי גבוה יותר. מגמה זו עולה ככל שמתקדמים בסולם הדרגות. יושב ראש המטות המשולבים הנוכחי, האדמירל מייק מאלן, מייצג היטב את דמותו של הקצין בצבא ארה"ב. הוא סיים את לימודיו באקדמיה הימית של ארצות הברית בגיל 22. 17 שנים מאוחר יותר, סיים את לימודיו בבית הספר של הצי ללימודים מתקדמים. הוא בעל תואר שני בחקר ביצועים ובוגר הרווארד. הלוואי עלינו.

אם כבר יש משהו להגיד בגנות צבא ארה"ב, זה על האפליה בין שחורים ללבנים - רק 2% מהקצינים הם שחורים.

אבל זה כבר סיפור אחר.

***

לקריאה נוספת:
* מי משרת בצבא ארה"ב
* הדמוגרפיה בצבא - אם לא נוח לך, הבעיה אצלך
* הצבא ההתנדבותי - The All Volunteer Force

עוד קצת (הרבה) על ועדת גייטס

2009-04-28T01:19:00.000+03:00

"התרגלנו לחיות עם גיוס החובה זמן כה רב, עד כי רבים מאיתנו רואים בו דבר נורמלי, ואף הכרחי".
-ריצ'רד ניקסון, מועמד המפלגה הרפובליקנית לנשיאות בנאום רדיו, 1968.

זמן קצר לאחר היבחרו לנשיאות, ריצ'רד ניקסון הורה להקים ועדה מיוחדת לבחינת המעבר מ"צבא מעורב" (צבא בגיוס חובה יחד עם אנשי קבע) ל"צבא מתנדבים" (המורכב מאנשי קבע בלבד). הייתה זו התגשמות חזונו כפי שהביע אותו במסע הבחירות. בעקבות התנגדות לעניין מצד גורמים בכירים בצבא (אשר היו בעלי השפעה בשלטון) ונחיצות הרגעת הרוחות, קמה ועדה לבחינת העניין, בראשות תומס גייטס, שר ההגנה לשעבר - ועדת גייטס.

השנה הייתה 1970, והימים היו ימי ויאטנם. ניקסון רצה להוריד את ההתנגדות למלחמה מצד ארגונים שונים. זאת, ע"י ביטול גיוס החובה אשר היה נהוג במדינה למעלה מ-30 שנה (ימי מלחמת העולם השניה). חשוב לציין כי באותה תקופה רוב הצבא היה מורכב מאנשי קבע. עם זאת, מליוני צעירים גויסו ולאחר מכן נשלחו לחזית.
ועדת גייטס (זהירות, PDF) לא הורכבה מפציפיסטים. יתרה מזאת, רבים מחבריה עמלו קשות על מנת להגיע למצב שבו המעבר ל"צבא מתנדבים" לא יפגע בביטחון המדינה. נייר הוועדה שהוגש הוא מקיף ומרתק.

בפרק הראשון, תחת הכותרת "הויכוח" (The Debate) , מפורטות תשע הסתייגויות נגד המהלך. כולן מופרכות בזו אחר זו.

***

טיעון מס' 1: "צבא מתנדבים יהיה יקר מאוד. כה יקר עד כי האומה לא תוכל לממנו."

תשובה: "ישנה הנטיה לבלבל בין השאלה 'כמה הצבא עולה' לבין 'מה גורם לעלויות אלו'. זה נכון שהתקציב לצבא מתנדבים בגודל מסוים יהיה גדול יותר מכמות שווה של חיילי חובה, אבל המחיר הכולל יהיה קטן יותר. פרדוקס זה קיים משום שרבות מהעלויות של כוח חובה הן נסתרות ואינן מופיעות בתקציב..."

אם נמשיל תשובה זו לארצנו אנו, הרי זה כמעט מובן מאליו. ברגע שהצבא מורכב מאנשי קבע כל ההשקעה בביורוקרטיה הענקית שמענישה חיילים (המשטרה הצבאית), שופטת אותם (הפרקליטות הצבאית), כולאת אותם (כלא 6 ו-4) ומקלה עליהם כלכלית (מערך הת"ש) - מיותרת כמעט לגמרי. אין סרבנות בצבא מתנדבים. אין קשיים כלכליים ברגע שהחייל מקבל שכר הוגן. כל מערך הענישה מיותר. זאת משום שהעונש הכי גדול בארגון - הוא פיטורין.

טיעון מס' 2: "לצבא מתנדבים תחסר הגמישות לגדול בזמני משבר (מלחמה כוללת, למשל)"

תשובה: "על המוכנות הצבאית להיות תלויה בכוחות קיימים, לא ביכולת לגייס אזרחים לא כשירים. על הכוחות הנוספים לספק תגבורת מיידית לכוחות פעילים, בעוד גיוס החובה מספק רק אזרחים לא מנוסים בלחימה. את אזרחים אלו יש למיין, לאמן ולהכשיר לפני שיוכלו להיות חיילים המוכנים לפעולה - תהליך שעשוי לקחת מספר חודשים. הוועדה המליצה על כינון "כוח מילואים" אשר יוכל להיכנס לפעולה אם הסיטואציה תדרוש ניוד של כוחות גדולים..."

כאן המקרה סבוך מעט. באותה תקופה אמריקה הייתה מצויה במלחמה מתמדת. חיילים שגויסו אומנו בצורה בסיסית ביותר במשך מספר חודשים ונשלחו לחזית. הדבר פגע, מן הסתם, ברמת הלחימה שלהם, שלא השתוותה לזו של איש קבע. כמו כן, היום חודש זה נצח במובנים של לחימה.

עם זאת, מספיק להיזכר במבצע בעזה ובאפקטיביות של כוח המילואים שם (בעיקר איוש בתים נטושים ואזורים "מטוהרים"), כדי להבין שלפעמים כוח סדיר הינו די והותר. גם במלחמת לבנון השניה יש מקום לתהות על נחיצות גיוס המילואים. כדי לפתור סוגיה סבוכה זו, ראוי לצטט את מילותיו של יעקב ליפשיץ:

"ככלל, במדינות אחרות התבדו החששות מפני קוצר ידו של מנגנון השוק לעמוד ביעדי גיוס רצויים. עוד הוכח שהיצע של מתנדבים שכירים לשירות קבע בצבא גמיש ביחס להכנסה, וכי אפשר להתגבר על קשיים בגיוס כוח אדם מסוגים מסוימים באמצעות הענקת הטבות מכוונות. הניסיון הישראלי אינו שונה: כאשר גדל הביקוש למשרתי קבע לאחר מלחמת יום הכיפורים, או כאשר גברה מגמת הפרישה, השכילו על ידי העלאות שכר והנהגת הטבות מתאימות לגייס את הכמויות הדרושות, ובמגזרים מסוימים אפילו נוצרו עודפי היצע של מועמדים לשירות בקבע".

במילים אחרות: כסף. בדיוק כפי שהדרך היחידה למשוך אנשים משכילים למקצוע ההוראה היא להעלות את השכר המגוחך והשערורייתי, כך גם היכולת לגייס חיילים רבים ואיכותיים לשורות הצבא (והמשטרה, אגב) - שכר הוגן וגבוה. מאיפה הכסף אתם שואלים? מביטול גיוס החובה כמובן.

טיעון מס' 3: "צבא מתנדבים יפחית את הפטריוטיות של האזרחים ע"י כך שיחליש את הקביעה המסורתית, לפיה על כל אזרח החובה המוסרית לשרת את מדינתו."

תשובה: "שירות כפוי דרך גיוס חובה מפחית את הכבוד של הממשלה ע"י הכרחת הפרט לשרת מתי ובאופן שבו הממשלה מחליטה, ללא התחשבות בערכיו ובכישוריו. ברור כי לא כל האנשים מתאימים לשירות צבאי - חלקם פשוט לא עומדים בדרישות. כאשר לא כל האזרחים יכולים לשרת, ובפועל - רק מיעוט מהם באמת דרוש, שירות התנדבותי הוא התשובה הטובה ביותר, מוסרית ומעשית, לשאלת 'את מי לגייס'.."

טיעון מס' 4: "הנוכחות של מגויסי החובה מגן מפני האפשרות של מיסוד צבא אוטונומי, אשר יכול להוות איום לסמכות האזרחית במדינה, ל'חופש' (Freedom, במקור) ולמשטר הדמוקרטי."

תשובה: "היסטורית, שירות התנדבותי ו'חופש' הלכו יד ביד. בארה"ב ואנגליה, בהן צבא התנדבותי היה קיים לאורך התקופות הארוכות ביותר, ישנה גם מסורת חזקה של שלטון האזרחים על הצבא..."

בעוד הדאגה של הציבור האמריקאי היא בעיקר מהפיכה צבאית נוסח תאילנד (המשך הטקסט מציין את הבית הלבן והקונגרס כגורמים ממתנים), באתר "קו ישר" הישראלי, טיעון זה מנוסח בצורה דומה, אך שונה במקצת: "צבא קבע מקצועי יגרום להתרחקות הממסד הצבאי מהחברה האזרחית ולניכור ביניהם". וכל מה שאפשר לומר למי שטוען טיעון זה, הוא: ניכור לא יהיה, אולי הפרדה. האם זה דבר רע כל כך?

טיעון מס' 5: "השכר הגבוה הדרוש לכוח מתנדב ימשוך בעיקר שחורים (כך במקור), אשר להם אופציות אזרחיות גרועות למדי. כך, כמות לא פרופורציונלית של שחורים יהיו בשירות צבאי. אזרחים לבנים חדשים וקיימים כנראה יוותרו על הגיוס - מה שיוביל לצבא-שחורים. המתחים הגזעיים יגדלו בעקבות החשש של הלבנים מהתפתחות זו. כמו כן, צפויה מורת-רוח רבה מצד הקהילה השחורה על נשיאת נטל ההגנה על המדינה."

תשובה: "הטענה השכיחה לפיה כוח התנדבותי יהיה מורכב משחורים בלבד, לבנים בלבד או כל אופציה אחרת, פשוט חסרת בסיס עובדתי. המחקר של הוועדה מראה כי הרכב כוחות הצבא לא ישתנה ביסודו. [...]
אם שכר גבוה אכן יוצר הזדמנויות בצבא התנדבותי שהן יותר אטרקטיביות עבור אוכלוסיה מסוימת, אזי הפתרון הוא לתקן את האפליה בחיים האזרחיים.
הטיעון לפיו שחורים יישאו בנטל לא-הוגן בהגנת המדינה, מערבבת בין שירות מתוך רצון לבין גיוס חובה. שחורים אשר מצטרפים לצבא התנדבותי מרצונם החופשי החליטו מראש כי שירות צבאי עדיף להם מבחינה כלכלית. הם מתייחסים לשירות צבאי כאפשרות מתגמלת, לא כאל גזרת גורל. התכחשות לעובדה זו משקפת דעות קדומות, או לחילופין, אמונה לפיה שחורים אינם מסוגלים להחליט החלטות "נכונות" בנוגע לחייהם.."

בכל הנוגע לישראל, ניתן להחליף את המילה "שחורים" ב"בני מיעוטים". באשר לאמריקה - הנסיון הראה כי הרכב הצבא לא השתנה. סביר להניח שכך יהיה גם בישראל. הרי גם כיום, האוכלוסיה בממר"ם ובמודיעין מורכבת מ"בני טובים", אשר זכו להשכלה טובה יותר בילדותם, ואילו את חיל החימוש והלוגיסטיקה מאיישים לרוב בני עדות המזרח. ומה בדבר הכוחות הלוחמים? גם הרכב אוכלוסיה זה אינו צפוי להשתנות. זאת מהסיבה הפשוטה שמי שרוצה כיום להשתמט, אם זה ע"י הורדת פרופיל, קב"ן, ת"ש וכו' - מצליח. הדבר האחרון שצה"ל צריך הוא לוחמים פחדנים.

טיעון מס' 6: "אלו המצטרפים לצבא התנדבותי יהיו בעיקר גברים מהמעמד הכלכלי הנמוך, המונעים בעיקר מתמורה כספית, ולא מפטריוטיות. צבא התנדבותי יהיה מורכב, למעשה, מ'שכירי חרב'."

תשובה: "שוב, המחקר שלנו מראה כי צבא התנדבותי לא יהיה שונה משמעותית מההרכב הנוכחי, של חיילי חובה ומתנדבים. […]
לבסוף, איך בדיוק "שכירי חרב" לפתע יופיעו בכוחות הצבא כתוצאה מתשלום גבוה יותר ותנאים טובים יותר? המונח "שכירי חרב" נוגע לגברים אשר מתנדבים להילחם עבור התשלום בלבד, בדרך כלל בכוחותיו של צבא זר. אלו אשר יתנדבו לשרת בכוחות הצבא (האמריקאי - ט.ס.) יעשו זאת ממגוון סיבות, כולל פטריוטיות. העלאת השכר הנמוך, ממנו סובלים כרגע המשרתים, ושיפור תחומים אחרים בשירות, לא ישנו פתאום את המניע והיחס של המגויסים".

כמו כן, מומלץ לעיין ברשומה הזו, שפורסמה כאן.

טיעון מס' 7: "צבא מתנדבים יעודד "הרפתקאות" מעבר לים, מדיניות חוץ חסרת אחריות ודאגה פחותה מצד האזרחים לשימוש בכוח הצבאי".

תשובה: "[…] באשר להיקף שבו יש רצון לחפש פתרונות צבאיים לבעיות חוץ - רצון כזה קיים כבר ולא יהיה מושפע ע"י סיום גיוס החובה. לצבא ההתנדבותי תהיה מנהיגות אחראית, זהה לזו הקיימת לצבא כיום..."

ואם לא - תמיד אפשר להצביע לאובמה.

טיעון מס' 8: "כוח התנדבותי יהיה פחות אפקטיבי משום שלא מספיק צעירים ירצו לפתוח בקריירה צבאית."

תשובה: "הוועדה התרשמה רבות ממספר ומאיכות האנשים אשר מחליטים כיום, למרות גיוס החובה, לפתוח בקריירה בצבא..."

ר' טיעון מס' 2. צבא מתנדבים אינו צריך להוביל בשום צורה למחסור בכמות ובאיכות כוח אדם.

טיעון מס' 9: "תקציב הביטחון לא יגדל כדי לתמוך בצבא התנדבותי, ומשרד ההגנה ייאלץ לצמצם הוצאות במקומות אחרים. אפילו אם סכומים נוספים יוקצבו לנושא, הרי שבטווח הארוך, צרכים (מדיניים) אחרים יאלצו את משרד ההגנה לספוג את ההוצאה התקציבית שבצבא מתנדבים. התוצאה עלולה לפגוע קשות בביטחון המדינה."

תשובה: "בסופו של דבר, גודל התקציב הצבאי וכוחו של הצבא תלויים ברצון הציבור בהגנה. מאז מלחמת העולם השניה, כוחות הצבא קיבלו תקציבים גדולים. הציבור תמך בצבא גדול משום שהרגיש שהם חיוניים לביטחון המדינה. השינוי לצבא מתנדבים לא ישנה באופן משמעותי תחושות אלו, במידה ויהיו.
הטענה לפיה צבא מתנדבים אינו רצוי משום שהוא עשוי ליצור כוחות קטנים יותר היא טענה רצינית אשר צריכה לעמוד לדיון הממשלה במשטר דמוקרטי..."

כאן אולי המקום לתהות - אם הצבא יהיה פחות מעורב בחיי המדינה, ייתכן ודעת הקהל והממשלה לא יקבלו כמובן מאליו את הקביעה ש"צריך להגדיל את תקציב הביטחון".

חייב לזוז

2009-04-24T12:45:00.000+03:00

ההרגשה שלנו היא שההישג הנדרש הראשון שלנו היא לגרד קצת את דעת הקהל בנושא גיוס החובה. היום המיינסטרים בחברה הישראלית הוא שגיוס החובה הוא חובה. קשה לחשוב על חברי כנסת התומכים בהטלת ספק בסוגיה זו (ראה הפוסטים שנכתבו בתקופת הבחירות), והלך הרוח הציבורי הוא של "מלחמה על כל חייל".

עם זאת, מי שיהיה מספיק קשוב, ירגיש שיש רחשים הקוראים לבחון את הנחיצות והיעילות של גיוס החובה היום.

בפייסבוק הוקמה קבוצה - הפורום למען צבא מקצועי-ביטול גיוס החובה

בבלוגים נכתבים פוסטים (לא בטוח שזה משפיעה על המציאות - אבל כנראה שבמסה מספיק גדולה זה משפיע על דעת הקהל - ראה מקרה דב חנין בת"א, והתנועה הירוקה-מימד).

אנחנו מתכוננים להפגש ולחשוב איך להתקדם בהשפעה על דעת הקהל. נכון שהמבצעים המלחמתיים הדו-שנתיים, המצב הכלכלי, ומצב השלום הלא ברור, אינם יוצרים תשתית מבטיחה לבצע שינוי בטווח המיידי - אך לנו יש סבלנות, וחשוב להכשיר את התחושה בציבור לקראת זמנים מבטיחים יותר.

מקווה לעדכן בקרוב לגבי כיווני הפעולה הנבחרים.

סקר: רוב הדרוזים נגד גיוס חובה לצה"ל (מתוך וואלה)

2009-04-21T00:58:00.000+03:00

לפי מחקר טלפוני שביצעו באוניברסיטת חיפה בקרב 405 נשאלים דרוזים מ19 יישובים דרוזים ויישובים מעורבים (אך לא בגולן).

ממהמצאים עולה עוד כי רק 36% מהדרוזים תומכים להשאיר את גיוס החובה בקרב בני העדה הדרוזית, בעוד ש-47% טענו כי יש להפוך את השירות להתנדבותי ו-17% ציינו שיש לבטל את הגיוס כליל.

קישור.

החודש פירסם דובר צה"ל כי המגזר הבדואי מוביל באחוז הגיוס (83%). מין הסתם, רק בקרב גברים.

מעודד לראות שיש מגזר שתורם למדינה שמבין שגיוס החובה אינו מובן מאליו. דווקא במגזר הזה יש הרבה מאוד אנשים שנשארים בגופי הביטחון בהתנדבות (שוטרים, אנשי קבע, מאבטחים).

מעניין הקשר בין ה17% שלא מתגייסים ל17% שבסקר ציינו שיש לבטל את הגיוס כליל.

הצעד הראשון: שכר מינימום לחיילים בשירות חובה

2009-02-19T15:36:00.000+02:00

איך מתחילים?

לפני כמה שנים, כשרצו להתחיל עם המכרזים של רשתות סלולריות מתקדמות (מפעיל שלישי, הדור השלישי וכד'), גילו שרוב התדרים תפוסים על ידי הצבא. כיוון שתדרים כאלה הם משאב לאומי חשוב, היו צריכים למצוא דרך לשכנע את הצבא לפנות אותם. בסוף הוחלט שצה"ל יפוצה כלכלית על תדרים שהוא מפנה, ואת מאות המיליונים של השקלים שהוא יקבל כפיצוי, הוא יוכל להשקיע במקומות אחרים כראות עיניו. כלומר - ברגע שבו הצבא מתנהג באופן הגיוני וכלכלי - הוא יכול להתייעל ולוותר על משאבים שעד עכשיו הוא קיבל בחינם, ולכן לא היה לו שום אינטרס לוותר עליהם.

מהלך דומה קרה עם הפחתת השימוש בימי מילואים - ברגע שהייתה משמעות אמיתית בתקציב הביטחון לכל יום מילואים - התחילו בצבא לחשוב פעמיים לפני זימון המילואימניקים.

לטענתי, ברגע שהחוק למתן גמול הוגן לחיילים בחובה (שיזם והעביר הח"כ עמיר פרץ, ועבר בקריאה ראשונה, שהיה ידוע גם בשם "שכר מינימום לחיילים בשירות חובה") יחוקק, צה"ל יתחיל לעשות חשבון נפש על כל חייל, ויעדיף לא לגייס חיילים שתועלתם היחסית נמוכה. מי שירוויח מזה, כמו בתחום הסלולר והמילואים - זו החברה ישראלית: הרבה פחות אנשים צעירים יעבירו שלוש שנים בלבזבז את הזמן שלהם, ויוכלו להתחיל את החיים שלהם הרבה יותר מוקדם, וגם הצבא, שיוכל להתעסק קצת פחות בבעיות שיש לחיילים שמרגישים שהם אינם מועילים.

לינקים:

לנחמיה שטרסלר יש נימוק מוסרי לתשלום שכר לחיילים.

הצעת החוק של עמיר פרץ עברה טרומית

צבא מקצועי - לא מתפשרים

2009-01-27T00:18:00.000+02:00

המפלגה היחידה בינתיים שמצהירה במצעה על הרצון לארגן את הצבא מחדש כצבא מיומן ומקצועי שיעסוק במשימות צבאיות, היא התנועה החדשה מרצ. זה היה גם מצעה בבחירות הקודמות. יו"ר המפלגה לשעבר, יוסי ביילין (שעוד נזכיר אותו בבלוג זה) ניסה לקדם את ביטול גיוס החובה בחקיקה, אך לא בהצלחה יתרה. בפוסט קודם ציטטנו כאן את החלק הרלוונטי מהמצע הקודם של מר"צ-יח"ד. מעניין למצוא את ההבדלים (חוץ משם המפלגה, מופיע שכר מינימום לחיילים בחובה במקום "שכר הולם" בפעם הקודמת, התייחסות למילואים, התייחסות לשירות לאומי).

מתוך המצע של התנועה החדשה מרצ - צבא ומדינה

מקומו המרכזי של הצבא בחברה בישראל וחובת הגיוס הכללית גובים מחיר כלכלי כבד של ימי מילואים ושירות סדיר ממושך, ומקבעים אי שוויון בחברה הישראלית. יש להיערך לקראת ארגונו מחדש של צה"ל כצבא מיומן ומקצועי שיעסוק במשימות הצבאיות הכרוכות בשמירה על הביטחון, לפי העקרונות הבאים:
• שירות החובה יכשיר גברים ונשים למקצועות בסיסיים וישמר גרעין סדיר לפעילות צבאית שוטפת; שירות המשך יהיה דיפרנציאלי לתפקידי פיקוד ותפקידים מקצועיים. במידה שלא יונהג שרות דיפרנציאלי יקוצר שירות החובה לשנתיים לשני המינים.
• גיל המשרתים ומשך השירות יגזרו מצרכי השירות וההכשרה הנדרשת.
• יוקם מנגנון שקוף לבחינת בקשות לפטור משרות צבאי למי שאינם מסוגלים, מטעמי דת ומצפון, לשרת במסגרת צבאית, כמקובל במדינות דמוקרטיות אחרות.
• השירות בסדיר יזכה את המשרת בשכר מינימום.
• מערך המילואים ישמש להכשרה, אימונים ולעת חירום. משימות הביטחון השוטף יוטלו על הצבא הסדיר וצבא הקבע.
• שירות אזרחי למען הקהילה יוצע כאלטרנטיבה התנדבותית לאלה שאינם משרתים בצבא.
• יוקם גוף חקירות חיצוני ובלתי תלוי אשר יהיה מחויב לחקור כל מקרה מוות של אדם שנגרם כתוצאה מפעילות של צה"ל, המשטרה, או כוחות ביטחון אחרים.
• התנועה החדשה מרצ תמשיך להוביל את המאבק להבטחת תגמול נאות לחיילי מילואים, בין היתר: פיצוי כלכלי מלא בגין שירות במילואים; העלאת הסף המינימאלי לתשלום דמי מילואים לשכר הממוצע במשק; הקלה של שעת עבודה ביום לבן/בת זוג של המשרת במילואים.

כאמור המצע היה דומה מאוד גם בבחירות הקודמות. חיים אורון, יו"ר המפלגה כיום, אמר תוך כדי נימוק הצעת החוק שהגיש "שכר מינימום לחיילים בחובה":

אני מאוד מאוד נגד צבא-הגנה לישראל כצבא שכיר או כצבא מקצועי.

כדאי לחדד את השיח הציבורי - מה ההבדל בין צבא שכיר, צבא מקצועי, צבא מתנדבים, צבא שכירי חרב. להבנתי אמירה כמו "אני מאוד מאוד נגד צה"ל כצבא מקצועי" היא בעייתית מאוד. בפרט, היא לא מסתדרת עם המצע שאומר כי יש להערך לארגונו מחדש של צה"ל כצבא מיומן ומקצועי. בנוסף הוא אמר שלדעתו אפשר להתפשר (לא כפי שמשתמע מהמצע) על כך שהשכר יינתן רק החל מהשנה השלישית לשירות, וכן על גובה השכר. אפשר לקוות שג'ומס ניסה לשכנע את הח"כים במליאה לתמוך בשכר לחיילים, ולכן התפשר.

לסיכום, לא מצאנו עדיין מפלגה עם מצע שתומך כל-כך בהתמקצעות של צה"ל. מקווים שהח"כים המיועדים יקראו ויזכרו את המצע שלהם.

ציפי לבני עונה לשאלת הבלוג

2009-01-25T20:28:00.000+02:00

מתוך האתר של ציפי לבני

מה את אומרת על הפיכת צה"ל לצבא מקצועי יותר, ואת השירות בו לשיוויוני יותר? ובתוך כך: העלאת השכר לחיילים בשירות חובה, קיצור השירות, אפשרות לשרת בשירות אזרחי במקום בצבא?
אני תומכת בהרחבת מסגרות השירות האזרחי כך שכל צעיר ישראלי יוכל לתרום למדינה ולחברה. לגבי צבא מקצועי- אני חושבת שחלק מעוצמתו של צה"ל באה מהיותו צבא העם וראינו דוגמאות לכך במבצע "עופרת יצוקה". אני מקווה שבשנים הקרובות ניצור סיטואציה מדינית כזו שתאפשר קיצור שרות החובה למינימום ההכרחי.

שאלות:

אולי צבא מקצועי-התנדבותי יהיה עוצמתי אף יותר מצבא העם? אולי הוא יעיל הרבה יותר, ויגרום לחברה ישראלית טובה הרבה יותר? אולי שווה לחשוב על זה ברצינות, כולל ניתוח צבאי, כלכלי וערכי?
האם ראינו דוגמאות לכך גם ב"מלחמת לבנון השניה"? לא לפי דו"ח וינגורד.

שלחנו לציפי את השאלות האלה, ובתשובה הפנו אותנו לשאלה זו:

שלום גברת לבני, מה דעתך על הרעיון של ביטול חוק שירות חובה והפיכת צה"ל לצבא מקצועי בשכר? יתרונות עיקריים של מימוש רעיון זה: אין מקום לכך שגודלו של ארגון כלכלי כלשהו(וצבא בכלל זה) ייקבע על סמך גודל האוכלוסיה. קשה להאמין שהסיכונים שאיתם צה"ל מתמודד היום גדולים מאלה שהיו כאשר האוכלוסיה היהודית והדרוזית בישראל היתה מחצית מהיותה היום. יש להניח גם כי העובדה שצה"ל מוותר על המכונים "משתמטים" נובעת מכך שהוא באמת לא נזקק להם. צבא ינו מסגרת מתאימה לכל אחד, בלי קשר לפציפיזם ולאהבת הארץ. ביטול חוק שירות חובה יקדם את הצדק והשוויון בין אזרחי המדינה, ובמיוחד יפחית את המתח בין העדות והמגזרים שאינם משרתים לבין המשרתים. הערה: ייתכן שאילו היתה אופציה ממשית של שירות חובה לאומי/אזרחי, זה היה נותן חלופה הולמת
לביטול חוק שירות חובה, אלא שזה לא מעשי וממילא גם לא כלכלי.
ג.ש רמת השרון
שלום רב,
הפתרון לבעיה שאתה מדבר עליה היא לא בביטול שירות החובה אלא בהרחבת מסגרת השירות האזרחי והלאומי לכל האוכלוסיה בגילאי 18 בישראל. כך כל צעיר יתרום למדינה וירגיש שהוא חלק ממנה ובהתאמה יופחתו המתחים בין המגזרים שהיום נושאים בנטל למגזרים שהיום אינם משרתים. איני יודעת מדוע אתה קובע ששירות לאומי/ אזרחי אינם אופציה ממשית. "מנהלת השירות האזרחי" שהחלה לפעול לפני כשנה כבר הגיעה, בתקופה קצרה יחסית, להשגים יפים. אני לא מקבלת את התפיסה שהשירות אינו כלכלי- לא כל דבר צריך למדוד בפרמטרים כלכליים מיידיים- הרווח הכלכלי לטווח ארוך של השוואה בין המגזרים ושל תחושה כי כל אזרחי המדינה תורמים למדינה גדול יותר בעיניי מעלות השירות.

שר האוצר רוני בר-און: "הצעה קלוקלת"

2009-01-23T00:06:00.000+02:00

השר רוני בר-און, בכנסת האחרונה, בתגובה להצעת החוק של ח"כ עמיר פרץ להעלות את שכר החיילים בחובה: "ברור לחלוטין שנימוקי המציע עמדו לעיני הממשלה, אבל זו הצעה קלוקלת שפוגעת בערכים עליהם חינכנו ששירות החובה איננו צבא מקצועי"

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3624028,00.html

נחמד לקרוא שאדם ערכי כמו רוני בר-און מתנגד להצעת החוק, ועוד מסיבות ערכיות.

ומה הערך עליו חינכנו? "ששירות חובה איננו צבא מקצועי". לא להיות מקצועי זה ערך?! (זה מסביר הרבה דברים במדינה שלנו).

מציע לשר לוותר על משכורותו (32,411 ש"ח, נכון ל11.1.2006) ולתרום את זמנו מרצו בעבור דמי כיס של 350 שקלים, בשם הערכים עליהם חינכנו.

(ואם אתם מתלבטים למי לא להצביע, מזכיר שרוני בר און נמצא במקום החמישי ברשימה של קדימה)

צבא של עבדים או צבא של שכירי חרב?

2008-12-31T01:33:00.000+02:00

סיפור יפה שמצאתי בשיטוטי ברשת

נשיא ארצות הברית ניקסון הקים את ועדת גייטס במרס 1969, בראשות שר ההגנה לשעבר תומס גייטס.
מילטון פרידמן, הכלכלן היהודי-אמריקאי זוכה פרס הנובל, שהיה חבר בועדה, ניצל את מיטב כשרונו הרטורי כדי לשכנע את חברי הוועדה בנחיצותו של צבא המבוסס אך ורק על מתנדבים. באחד השימועים שנערכו בוועדה התרעם מפקד הכוחות האמריקאיים בווייטנאם, ויליאם ווסטמורלנד, ואמר שאינו מעוניין לפקד על צבא של "שכירי חרב". פרידמן לא נבהל והזדרז להשיב לו בשאלה: "היית מעדיף לפקד על צבא של עבדים?" וסטמורלנד רתח: "אני לא אוהב שקוראים למגויסים הפטריוטיים שלנו עבדים," אמר. "אני לא אוהב שקוראים למתנדבים הפטריוטיים שלנו שכירי חרב," החזיר לו פרידמן – והטעים שאם הם אכן כאלה, הרי הוא עצמו פרופסור 'שכיר חרב', וּוסטמורלנד - גנרל 'שכיר חרב', וכולנו שוכרים עורכי דין 'שכירי חרב', וקונים בשר מקצבים 'שכירי חרב'.

נראה שאנחנו יכולים ללמוד ממדינות אחרות שביצעו את המעבר מגיוס חובה לצבא מקצועי - איך בוצע השינוי, ומי היחס כלפיו לאחר שחלפו עשרות שנים. אשתדל לפרסם פוסטים בנושא מדי פעם.

תעשי קפה חיילת

2008-12-16T00:33:00.000+02:00

יעל הדר, שחקנית שסיימה לאחרונה להקליט אלבום ראשון כזמרת ויוצרת, הוציאה כסינגל ראשון את השיר והקליפ: "תעשי קפה". השיר הוא שיר מחאה כנגד היחס הברור שיש לצבא, ובפרט למפקדים כלפי חיילות. בין השאר יעל שרה על השיעמום, על זה שהיא רצתה לתרום למדינה, ואפילו הגיעה עם מוטיבציה (להיות טייסת קרב) אך לא נתנו לה לממש את עצמה - והציבו אותה כפקידה. יעל אומרת בראיונות שהשיר מבוסס על השירות שלה. עצוב שאישה מוכשרת (לפחות במשחק) מרגישה שהיא בזבזה שנתיים מהחיים שלה. איך אנחנו כחברה יכולים להסתכל על עצמנו במראה?
חייבים לעשות שינוי ביחס כלפי החיילים, ונראה שהשינוי עובר דרך הענקת שכר הוגן (לפחות שכר מינימום), מה שישפר את הערכה כלפי החיילים (לא עוד "כוח עבודה זול"), וגם את ההערכה העצמית שלהם.
שימו לב שאפשר לתרום למדינה גם בשכר (יעידו המורים, משרתי הקבע, השוטרים, הרופאים, השרים, חברי הכנסת וכל מי שעוסקים בצרכי ציבור).

למי להצביע?

2008-11-30T02:40:00.000+02:00

הבחירות הן הזדמנות לאזרח להשפיע על קובעי המדיניות.
אנסה לרכז כאן קטעים מתוך המצעים של המפלגות השונות ולבחון מי מהמפלגות מצהירה על תמיכה בהתמקצעות של צה"ל, בהתרכזותו במשימות צבאיות, במתן שכר מינימום לחיילים ובצמצום גיוס החובה.

מרצ:
http://www.myparty.org.il/aspx/values.pdf תפישת הבטחון
דרוש שינוי במבנה כוחות הבטחון לנוכח התמורות האזוריות (הצבאיות והמדיניות), בהתאם לעקרונות הבאים: מערכת של הרתעה והתרעה שתאפשר הגנה אל מול האיום הקונבנציונלי והבלתי קונבנציונלי; צבא סדיר המבוסס על מערכי מודיעין ואויר חזקים, ומערכי ים ויבשה מתקדמים; צבא העוסק במשימות צבאיות בלבד; גופי בטחון כמו משטרה, משמר הגבול ואחרים העוסקים במשימות בטחון ושיטור ותפקידים אזרחיים אחרים.

צבא וחברה
מקומו המרכזי של הצבא בחברה בישראל וחובת הגיוס הכללית גובים מחיר כלכלי כבד של ימי מילואים ושירות סדיר ממושך, ומקבעים אי שוויון בחברה הישראלית. יש להיערך לקראת ארגונו מחדש של צה"ל כצבא מיומן ומקצועי שיעסוק במשימות הצבאיות הכרוכות בשמירה על הבטחון.

שירות חובה המכשיר גברים ונשים למקצועות בסיסיים שישָמר גרעין סדיר לפעילות צבאית שוטפת; שירות המשך דיפרנציאלי לתפקידי פיקוד ותפקידים מקצועיים. גיל המשרתים ומשך השירות יגזרו מצרכי השירות וההכשרה הנדרשת.
במידה שלא יונהג שרות דיפרנציאלי יקוצר שירות החובה לשנתיים לשני המינים.
יוקם מנגנון שקוף לבחינת בקשות לפטור משרות צבאי מטעמי דת ומצפון לאלה שאינם מסוגלים כלל לשרת במסגרת צבאית, כמקובל במדינות דמוקרטיות אחרות.
השירות בסדיר יזכה את המשרת בשכר הולם.
מערך המילואים ישמש להכשרה, אימונים ולעת חירום. משימות הבטחון השוטף יוטלו על הצבא הסדיר וצבא הקבע.

העבודה: אין אתר עם מצע. בכנסת הקודמת עמיר פרץ קידם את החוק לשכר מינימום לחיילי חובה, ואילו יו"ר המפלגה, אהוד ברק, שר הביטחון התנגד לה (לינק לכתבה על הויכוח).

קדימה: אין התייחסות במצע
ליכוד: אין התייחסות במצע

ישראל ביתנו: http://www.beytenu.org.il/85/547/article.html

חובה לשרת את המדינה

שרות צבאי ולאומי

8) כל אזרח בישראל ימלא את חובתו בגיוס לצה"ל לפי קביעת מערכת הביטחון.

9) יהודי- חרדי וערבי יוכלו,כתחליף לשרות בצה"ל, למלא את חובתם ב"שרות לאומי" במערכות הסעד הרפואה ובמגזר החברתי שבאזור מגוריהם.

10) מי שיסרב לשרת בצה"ל או בשירות הלאומי , יקבל מעמד של תושב קבע, אך לא יוכל לבחור ולהיבחר ואזרחותו תהיה בבחינת "אזרחות מופחתת".

מה התפקיד של צה"ל? תשובתו של דוד בן גוריון.

2008-11-11T17:37:00.000+02:00

נספח ג'

ראש הממשלה
ירושלים, כ' בכסלו תשי"ג
8 בדצמבר 1952

לראש המטה הכללי, רב אלוף מרדכי מקלף
משרד הביטחון.

א. בטחון ישראל נשען על יכולתו הכוללת של עם ישראל, היכולת הצבאית, המשקית, הכספית והמוסרית. הצבא הוא כמובן אחד הגורמים המכריעים, אבל בשום אופן לא הגורם היחיד.
ב. הצבא הסדיר צריך להיות מוכן לקיים בכל שעה הבטחון השוטף ולבלום פלישה פתאומית של אויב עד גיוס מלוא יכלתו של העם. שיא כוח האדם המגויס הכולל צבא החובה, צבא הקבע והאזרחים העובדים בצבא - עולה כרגע על מידת יכלתה המשקית והכספית של המדינה ועל הצורך האמתי של הצבא הסדיר ומהווה משום כך תקלה רצינית לבטחון המדינה, מפני שמחליש ואולי אף מערער כוחה המשקי והכספי של המדינה.
ג. יש לקצץ לא פחות משלושת אלפים אזרחים בשרות הצבא, ולבטל כל הפונקציונלים (בין חיילים ובין אזרחים) שאין עבודתם צריכה להיעשות דווקא בצבא, ואפשר לעשותה בבתי מלאכה אזרחיים או על ידי קבלנים פרטיים.
ד. שיא כוח האדם בצבא הקבע גבוה למעלה מן הצורך ומן היכולת, ויש להקטינו באלפיים איש, ולשחרר כל הבלתי יעילים והבלתי הכרחיים. אם אי אפשר להפחית כל האלפיים בבת אחת או במשך זמן לא רב ביותר - יש מן הצורך למצוא קיצוצים אחרים, שלא יפגעו בכוח המלחמתי והחינוכי של הצבא.
ה. יש לפטר משרות חובה כל אלה שהצבא חייב בתמיכת משפחתם בסכומים ניכרים, לאחר שעברו אימון בסיסי, (בכתב יד: מלבד בעלי מקצוע חיוניים לצה"ל)
ו. יש לבטל כל כפילות בפעולת משרד הבטחון והמטה, ודרוש תיאום יותר אמיץ בין הזרוע האזרחית והזרוע הצבאית של הביטחון.
ז. יש להרחיב פעולת גדנ"ע. אם הנוער בגיל 14-18 יקבל הכשרה טרום צבאית וחינוך חלוצי - תעלה איכותו של הצבא בשרות חובה. הרחבת הפעולה בגדנ"ע יש לבצע בשותפות אמיצה עם משרד החינוך.
ח. יש לגשת בהקדם להכנת התקציב לשנת 1953/4. יחד עם עיבוד תקציב זה רצוי שהמטה יכין תכנית מינימלית אך הכרחית של רכש וציוד ומבנים לשנים הקרובות.

ד. בן גוריון

מה התפקיד של צה"ל?

2008-08-08T11:11:00.000+03:00

מתוך הדו"ח הסופי של ועדת וינגודד:

בנוסף, צה"ל אמנם ממלא בישראל תפקידים משניים מגוונים ואינו רק כוח לוחם, אולם אסור שדבר זה יטשטש את העובדה כי מטרתו הראשונה והעיקרית של צה"ל היא להיות מוכן למלחמה על מנת להגן על המדינה ועל תושביה, ולהשיג בה ניצחון. חלק מן הליקויים שנמצאו בפעולת צה"ל במלחמת לבנון היו קשורים לעובדה כי לצד מטרה מרכזית זו של צה"ל, "נרתם" הצבא גם לפעולות מתמשכות שלא היו קשורות ללחימה ממש. כך לגבי פעולות שיטור ואבטחה ביו"ש, כך לגבי חלק מן ההיבטים של המלחמה בטרור וכך לגבי פעולות כגון ליווי ההתנתקות בקיץ 2005 .

גיוס חובה ושחרור חרדים משירות - האלוף שטרן לא עקבי?

2008-07-31T00:25:00.001+03:00

בסוף השבוע האחרון פורסם במוסף השבת של ידיעות ראיון עם ראש אגף משאבי אנוש הפורש אלוף אלעזר שטרן. שתי אמירות שיוחסו לו בראיון הרגיזו אותי מאוד, בעיקר עקב כך שהן מראות על מדיניות של צביעות וחוסר שוויון. חוסר שוויון הוא מאפיין בולט של "גיוס החובה" בישראל היום. (תזכורת לעצמי - לכתוב על זה פוסט).
שטרן במהלך הראיון מזכיר את פעולתיו במלחמה נגד המשתמטים וב"מלחמה על כל חייל". הוא תוקף את קציני בריאות הנפש שמשחררים בקלות רבה מדי חיילים, ואומר שעדיף שאחד מאלף חיילים יתאבד מאשר לשחרר כל אחד שמאיים בכך. שטרן היה זה שאסר על אמנים שלא שרתו בצבא (גם אם שוחררו לכאורה בהתאם לנהלים) להופיע בפני חיילים, ואפילו בהתנדבות.
באותה כתבה נשאל שטרן לגבי עמדתו בנושא גיוס חרדים. כאן דעתו של האלוף מתהפכת. שטרן הופך להיות דובר של ביטול גיוס החובה. הוא מציע לשחרר את החרדים מגיוס, ולבצע ניסוי של עשר שנים בו מי שירצה ימשיך ללמוד בישיבה ומי שירצה ייצא לשוק העבודה. הכסף הגדול שהמשק ירוויח מכך, בין השאר עקב גידול בהכנסות ממס, יושקע בחיילים המשוחררים.
הטענות הכלכליות בעד יציאה לשוק העבודה של גורמים לא נחוצים בצבא, במקום הבטלה הסמויה לה הם זוכים עקב הגיוס הכפוי וה"מאבק על כל חייל", הם נימוקים מרכזיים בתפיסה הקוראת לבטל את גיוס החובה. אבל אני לא מבין איך אפשר לאחוז בשני קצוות החבל. איך אפשר להטיל את מס הגולגולת ומס העבודה בדמות 3 שנים של גיוס רק על קבוצה מסויימת בחברה, ולפטור באופן גורף קבוצה אחרת? איך אפשר לרדוף את המשתמטים החילוניים ולהאמין שצריך להניח לחרדים מחובת הגיוס? האם כל החרדים מיותרים בצבא וכל אלה שלא חרדים נחוצים לו?

נשנה את העולם?

2008-07-30T23:45:00.000+03:00

אופטימיות. אני מאמין בסיכוי לשינוי.
והתחנה הראשונה היא דעת הקהל. כיום, לתחושתי, גיוס חובה לצה"ל, תחנת רדיו צבאית שמשדרת תוכניות בידור ואקטואליה, צבא שעוסק בחינוך של ילדים ואזרחים, נתפסים על ידי רבים מאזרחי ישראל כנושאים ברורים מאליהם, שכל שאילת שאלה לגביהם מהווה התגרות במדינה.
המטרה שלי היא להעלות שאלות בנושא מקצועיות הצבא אל סדר היום. כנראה שכל מה שאכתוב מישהו כבר כתב או אמר קודם. אני ממליץ למי שרוצה להתעמק בנושא לקרוא את הספרים שנכתבו בנושא על ידי אנשים חכמים ומנוסים ממני. אני אשתדל להביא כאן מדי פעם את הכמה שקלים שלי בנושא. בנוסף אנסה לתעד כאן את נסיונות ה"דון-קישוט" שלי, במלחמה למען מיקצוע צה"ל. מקווה שיהיה מועיל.

חומר רקע בנושא - ביטול צבא החובה:
ספרים:

"כלכלת בטחון - התיאוריה הכללית והמקרה הישראלי", יעקב ליפשיץ
"המגש והכסף", עופר שלח

אינטרנט:

קו ישר - צבא