האם צה"ל רוצה להמשיך להיות צבא העם?

פוסט זה הוא חלק אחד מתוך שניים. הוא מסכם את כל נושא הצבא המקצועי ריענון הזיכרון בכלל, ולקראת הפוסט הבא בפרט.

***

הנושא אשר נידון כאן הנו ויכוח עתיק יומין במדינתנו. נדמה כי אין עוררין על כך שצבאנו צריך להיות מקצועי, מיומן וכשיר לכל. אנשי צבא רוצים זאת, החיילים רוצים זאת והאזרחים רוצים זאת - אלא אם כן הם בעלי יצר להרס עצמי ומעדיפים אידיאולוגיה על פני מקצועיות.
זהו כל המשותף, משום שבנקודה זו נחלקים אזרחי ישראל לשתי מחנות מנוגדים בכל הקשור לביטול צבא החובה והפיכת צה"ל לצבא של אנשי קבע בלבד.

מחנה אחד רואה את המצב הקיים כמצב אופטימלי, אפילו אידיאלי. הוא טוען שאסור לבטל את גיוס החובה וצה"ל צריך להישאר "צבא העם". נקרא לאנשים המצדדים בגישה זו "אנשי צבא העם".

המחנה האחר רואה את המצב הקיים כלא-אידיאלי, או לחילופין, קטסטרופלי. מחנה זה טוען כי יש לבטל את גיוס החובה ושצה"ל צריך לעבור למתכונת של צבא מקצועי. צבא בו כולם אנשי קבע. נקרא לאנשים המצדדים בגישה זו "אנשי הצבא המקצועי".

להלן טענותיהם של שני הצדדים:

אנשי צבא העם
1. צה"ל צריך להתבסס על גיוס החובה משום שזה הופך אותו ל"צבא העם", כפי שמבטא סלוגן חיל החינוך: "עם בונה צבא בונה עם". צה"ל הוא למעשה "כור ההיתוך" ההופך את כולנו לישראלים ומהווה למעשה את הגוף המאחד את העם היהודי, שהוא עם של מהגרים. צה"ל מסמל ציונות, חלוציות וגבורה - בדיוק כפי שאנו היינו רוצים להיראות. היהודי החדש, הישראלי החזק, בניגוד ליהודי הגלותי, החלש והקורבני.
2. צה"ל מבגר את בנינו ואת בנותינו. הופך אותנו לאזרחים טובים, פטריוטיים וציוניים יותר.
3. צה"ל הוא צבא חזק במתכונתו הקיימת - עובדה שאנחנו עדיין כאן. אין לנו עוד דרך לקיים אותו מלבד גיוס החובה, משום שאנו מדינה קטנה המוקפת אויבים ואם הגיוס יהפוך להתנדבותי, מעטים ירצו להתגייס וצה"ל לא יוכל לעמוד במכסות.
4. מעבר לצבא התנדבותי הוא יקר מדי משום שהוא דורש תגמול כספי גבוה. כמו כן, תגמול זה יגרום לכך שהצבא ההתנדבותי ימשוך אליו בעיקר אוכלוסיות שאין להן ברירה אחרת, ומונעות משיקולים כלכליים. כל אחד צריך לשרת בצבא, זוהי חובתו למדינתו.

אנשי הצבא המקצועי
1. "צבא העם" כבר מזמן אינו כזה. האזרחים אשר אינם משרתים בצבא מהווים חלק ניכר מהאוכלוסיה (חרדים, ערבים) והאזרחים אשר מתגייסים ומשלימים שירות מלא של שלוש שנים הם מיעוט (בניגוד לנשים, בני ישיבות ההסדר ועוד). צבא המילואים מהווה מיעוט אפילו מבין כלל המשרתים, והוא כבר היום פועל כצבא מקצועי לשעת חירום אשר חייליו זוכים לשכר גבוה ולתמורה הולמת, ומהווים את הנבחרים שבלוחמים. כיום אנחנו רחוקים מאוד מהמצב בו היינו בשנות ה-50, בו "כל העם צבא". מצב זה יוצר חוסר שוויון מובהק בין האזרחים.
2. צבא חובה מטבעו הופך מהר מאוד, עבור חייילים רבים, כל אחד עם סיפורו האישי, לצבא כפיה. צבא עבדים אשר רבים אינם מעוניינים לשרת בו. צה"ל מבזבז זמן וכסף יקר על בעיות מוטיבציה ומשמעת וחיילים "מקטיני ראש" אשר סופרים את הימים עד לשחרורם בייאוש. במקום שצה"ל יפיק את המיטב מהמשאב האנושי הניתן לו, "משאב" זה מהווה עליו נטל בלתי מבוטל. אין מדובר במקרים בודדים, כי אם בהיקף עצום של חיילים שאינם מתאימים למסגרת צבאית ויוכלו למלא את חובתם בדרך אחרת, בשירות אזרחי-לאומי או כאזרחים עובדים ומשלמי מיסים מן המניין.
3. צה"ל, מתוקף היותו "צבא העם" עוסק גם בשנות האלפיים במשימות "חלוציות" למיניהן, כגון חינוך, קליטת עלייה, התיישבויות נח"ל ובמשימות לא-צבאיות מובהקות כגון שידור לאזרחים ברדיו ופעילויות רווחה - בעוד שמטרתו היחידה צריכה להיות הגנה על האזרחים.
4. לאחר שנלמד הנושא לעומק בארצות רבות בעולם, נמצא כי צבא חובה הינו בלתי יעיל, מיושן ואינו מסוגל לעמוד במשימותיו. לאור זאת, אנו עדים בעשורים האחרונים למעבר של ארצות רבות למודל זה, החל מארה"ב וכלה בארגנטינה. לפני כשנה חגגו בארה"ב 35 שנים למעבר לצבא המקצועי והכתירו אותו כהצלחה מרשימה.

***

נדמה כי הקרב המשמעותי ביותר אשר נדרשים לנהל אנשי הצבא המקצועי מול אנשי צבא העם הוא הקרב על השכנוע. התמודדות עם טענות ומיתוסים, והפרכתן. נגד הטענה כי צה"ל הוא צבא מקצועי כבר כיום ואין צורך בשינוי משמעותי בו, ניתן להביא כדוגמה כמעט כל מלחמה שבה השתתפה ישראל מאז הקמתה, כעדות לכך שצה"ל הוא צבא אשר אינו מפיק את הלקחים משגיאותיו וכי חייליו אינם אנשי מקצוע מיומנים. כנגד הטענה כי "כל העם צבא" ניתן להביא סטטיסטיקות ונתונים שונים אשר אינם עומדים בקנה אחד עם קביעות אלו. נגד הטענה כי לצה"ל אין מספיק חיילים גם כך, ניתן לומר כי בצבא ישנם אלפי חיילים מיותרים שלא עושים כלום והבעיה היא בחלוקת המשאבים.
למעשה, כל הטיעונים הללו הן ואריאציות להסתייגויות אשר הצבא האמריקאי התמודד איתן כבר בשנות ה-70, במסגרת ועדת גייטס, עליה כתבתי בהרחבה כאן, אשר בחנה את המעבר לצבא מקצועי לאור דרישתו של הנשיא ניקסון. להלן טיעוני הנגד העיקריים:

1. צבא המבוסס על מתנדבים המקבלים שכר גבוה הינו יקר.
2. צבא המבוסס על מתנדבים יהיה קטן מדי משום שרבים לא ירצו להתגייס.
3. צבא מתנדבים יפחית את הפטריוטיות של האזרחים ע"י כך שיחליש את הקביעה המסורתית, לפיה על כל אזרח החובה המוסרית לשרת את מדינתו.
4. השכר הגבוה הדרוש לגיוס מתנדבים ימשוך בעיקר אוכלוסיות מוחלשות.
5. המצטרפים לצבא מקצועי יהיו מונעים בעיקר משיקולים כלכליים ולא מפטריוטיות.

כמעט בכל ויכוח בין תומך הצבא המקצועי לתומך צבא העם, תצוץ בנקודה כזו אחרת אחת מהטענות הנ"ל. במקרים מעטים ינצח הצד של הצבא המקצועי, בעיקר כאשר ישתמש בנתונים קונקרטיים הסותרים את הנחותיו של הצד השני. אולם ברוב המקרים איש צבא העם כלל לא יסכים לשמוע את טענותיו ויטיח בו אחת משתי האשמות עיקריות, אולי אפילו שתיים: הוא שמאלני ששונא את צה"ל ורוצה לפגוע בו.

***

לאחרונה התבררה לי הדרך בה איש הצבא המקצועי יוכל לנצח בויכוח זה. דרושה טקטיקה מסודרת והגיונית המוצעת כאן לראשונה ולמעשה יכולה להוות את תוכנית הפעולה של אנשי הצבא המקצועי. מפורטים כאן שני תרחישים:

תרחיש מס' 1
מקצועי: "[…] אוקיי, אני מבין שהמעבר לצבא מקצועי לא מקובל עליך. אך האם תסכים לקבל מצב שבו חיילי החובה מקבלים שכר מינימום? הצעה זו נידונה פעמים רבות בכנסת והונחה על שולחנה (זהירות, RTF) גם ע"י אנשים אשר תומכים בצבא העם, כמו חיים אורון, עמיר פרץ, סופה לנדבר ויוסי שריד. הרי אין זה הגיוני שחיילים יצטרכו להתקיים ממשכורת של 350 ש"ח בחודש - הם עושים עבודה קשה וחשובה וצריך לתגמל אותם. אין שום סיבה שמי שמתגייס יהיה פראייר וירוויח גרושים בזמן שחברו המשתמט עושה 5000 ש"ח בחודש במלצרות".
עם: "ודאי, לכך אני מסכים".
מקצועי: "נהדר".

במידה והחוק לשכר מינימום לחיילים יעבור בכנסת, הרי שהצבא ייאלץ למעשה לעבור למתכונת של גיוס הנקראת גיוס סלקטיבי. גיוס זה אומר שצה"ל יבחר רק את מי שהוא רוצה לגייס, דבר המתבצע גם כיום אולם במתכונת מצומצמת - צה"ל פוסל רק עבריינים, בעלי נתונים נמוכים ביותר ובעלי בעיות בריאותיות/נפשיות קשות. עם ה"גבוליים" הוא למעשה "נתקע" ומחויב לגייסם, גם אם אינו מעוניין בהם וחושב שיוכל להפיק מהם תועלת.
כשחייל יפסיק להיות משאב זול, צה"ל לא ירצה לבזבז כסף על חיילים לא נחוצים/יקבל לגיטימציה ממשלתית להיפטר מאלו שאינו זקוק להם לשיטתו, ולמעשה המעבר לגיוס סלקטיבי יהיה כורח המציאות - שהרי לא יהיה ניתן להמשיך עם הסד"כ הקיים ולתת לכל חייל שכר מינימום, משום שבמקרה כזה תקציב הביטחון יגדל למימדים מפלצתיים אשר איש אינו מוכן אליהם. גיוס סלקטיבי הוא דבר אשר יותר מתקבל על הדעת בעיני איש צבא העם - אלא אם כן הוא אלעזר שטרן שרוצה לגייס חולים, נכים, עיוורים ודוברי יידיש.

ברגע שצה"ל יעבור לגיוס סלקטיבי התרמית תיחשף וכל אזרח יפנים, בקצבו שלו, את המסקנה החשובה: צה"ל אינו צבא העם ולא יוכל להמשיך להיות כזה. ניתן לצמצם את כוח האדם בצה"ל באופן משמעותי מבלי לפגוע בכשירותו - הטענה המרכזית נגד ביטול גיוס החובה. או אז, המעבר לצבא מקצועי יהיה כמעט מתבקש.

כמובן שישנו התרחיש השני, בו איש צבא העם אינו מסכים לשכר מינימום לחיילים.

תרחיש מס' 2
[...]
עם: "אתה צודק. זה אכן מצב לא הוגן ולא שוויוני, אולם אין לנו ברירה. חייבים להמשיך עם גיוס החובה כי אנחנו מדינה הנמצאת במלחמה מתמדת. אי אפשר לתת לחיילים שכר מינימום כי זה יעלה מיליארדים".
מקצועי: "מתקבל על הדעת. אולם האם לקחת בחשבון את העובדה שכל חייל מקבל בעצם שחרורו עשרות אלפי שקלים? מענק שחרור, פיקדון, הטבות מס, מענק עבודה מועדפת, מלגות לימודים וכו'? אם תיקח את הכסף שחייל קרבי מקבל בעת שחרורו, תחבר אותם לסכום שכרו למשך שלוש שנים ותחלק את הכל ב-36 חודשים תקבל סכום המתקרב לשכר מינימום. לא משנה מה סוג שירותו - החל מלוחם דובדבן וכלה בפקיד בקריה - ניתן לתת לכל חייל שכר חודשי של למעלה מאלף שקלים. מדוע לא לעשות זאת? למה לתת לו לחכות עד סוף השירות?"
עם: "הגיוני. אולם אתה מתעלם מהעובדה שרק חיילים אשר סיימו שנה וחצי משירותם הצבאי זכאים לפיקדון, ושהסכומים שונים לבנות וכו'".
מקצועי: "אכן. המצב הקיים בעייתי. לכן דרוש שכר אחיד לכל חייל, בהתאם לאופי שירותו, הניתן לו מהחודש הראשון בתפקיד. זוהי צורה שקופה ויעילה למתן תגמול לטובי בחורינו המחרפים נפשם/עושים עבודה קשה במסירות ללא תמורה הולמת".

כמובן שבתרחיש זה, מתעלם איש הצבא המקצועי מהעובדה שכל הצעות החוק בנוגע לשכר מינימום לחיילים לא הציעו לבטל את התגמולים הקיימים, אלא למעשה להוסיף להם ולתת שכר מינימום לכל חייל בלי קשר להטבות הניתנות לו בסוף שירותו. זהו פופוליזם, אולם אין זה מעניינו של איש הצבא המקצועי. בכל צורה בה יינתן שכר המינימום הוא ירוויח.
אם הדבר יתבצע במקום התגמולים הקיימים, הרי שעדיין חייל יהיה משאב יקר יותר ממה שהוא כיום, משום שיתחיל לקבל שכר מהיום הראשון לשירותו, אפילו אם שירת בסופו של דבר חצי שנה בצבא. כך הקבלה לצה"ל תהיה קפדנית ובררנית יותר מהמצב כיום. למשל, בכל הנוגע למשתחררים על סעיף נפשי אשר צה"ל דואג להוציא אותם משירותיו לפני שנתם הראשונה, ע"מ שלא יצטרך לשלם להם תגמולים ויוכל לחסוך אלפי שקלים.
אם שכר המינימום יינתן בנוסף לתגמולים הניתנים כיום, בדומה להצעות החוק אשר נידונו בכנסת - הרי שחייל יהפוך להיות הוצאה כלכלית מאסיבית אף יותר, מה שייאלץ את הצבא להצטמצם ולהתייעל באופן דרסטי. יפוטרו אנשי קבע אשר אינם מצדיקים את שכרם, תבוטל רכישה של אמצעי לחימה לא נחוצים, תפחת כמות החיילים הבטלנים ויבוצעו הערכות מצב רבות יותר ובתדירות גבוהה, אם ע"י צה"ל ואם ע"י גוף חיצוני, כדי להעריך את האיומים מולם עומדת ישראל והתקציב הדרוש לכך.

***

הדבר האחרון הדרוש לאיש הצבא המקצועי ולאיש צבא העם על מנת לנצח בויכוח הוא חוות דעת צה"לית המצדדת בדעתו. אולם מה צה"ל בעצם רוצה? האם הוא מעדיף את צבא העם או את הצבא המקצועי? האם הוא מעוניין לעבור לגיוס סלקטיבי יותר או להשאיר את המצב הקיים?

אין תשובה ברורה בנושא זה. מצד אחד, ישנו חיל האוויר, החיל המקצועי ביותר בצה"ל ואחד מצבאות האוויר הטובים בעולם. חיל זה בנוי רובו ככולו במתכונת של צבא מקצועי בגיוס סלקטיבי. הוא מיומן יותר משאר החילות בצה"ל ומתפקד לא רק כזרוע מבצעית אוטונומית, אלא לעיתים גם כצבא בתוך צבא.
לעומתו ישנו חיל החינוך, המהווה את היישום הבולט ביותר של השקפת "צבא העם" בתוך צה"ל. מורות חיילות, להקות צבאיות, מדריכות עולים, מש"קיות חינוך, מד"נים ו"נערי רפול" - רובם ככולם אינם מבצעים שום פעולה אפקטיבית וממשית להגנת ישראל מאויביה.

מהי עמדתו של צה"ל? הרי יש להניח כי הנושא נבחן באופן שוטף באגף כוח האדם והאנשים בו מודעים לבעייתיות שלו ולנפיצות שלו. יש להניח כי הגיעו שם למסקנות מסוימות. המדיניות כיום מבולבלת מאוד ולא ניתן להסיק ממנה דבר. האם אי פעם צה"ל ביצע הערכת מצב בנושא שירות החובה בצה"ל? אם כן, מה היו מסקנותיו?

על כך, בפוסט הבא.

***

לקריאה נוספת:
* מינימום של הגינות - נחמיה שטרסלר מ"הארץ" בעד שכר מינימום לחיילים ולניצול יעיל יותר של כוח האדם
* סיכום ממצאי הוועדה הנשיאותית בראשות תומס גייטס בנושא צבא התנדבותי (זהירות, PDF)
* בטל את החובה, חלוץ - מאמרו של יעקב ליפשיץ לרמטכ"ל הנכנס דאז, שפורסם ב-Ynet
* צה"ל באתר "קו ישר" - המציאות, הפתרון והמיתוסים

מה מילטון פרידמן חושב על צבא מקצועי

קצת תיאוריה.

הכלכלן מילטון פרידמן, זוכה פרס נובל שכבר הוזכר בבלוג זה יותר מפעם, והיה אחד מהתורמים לביטול גיוס החובה בצבא ארצות הברית, מתייחס בספרו "קפיטלזם וחירות" לסוגיית שירות חובה בצבא לגברים בזמן שלום.

בסיום הפרק העוסק בתפקיד הממשל בחברה חופשית, בו מתווה פרידמן עקרונות על פיהן יש לקבוע את תחומי הפעילות הרצויים של הממשל - הוא מונה את רשימה של פעולות שהממשל האמריקאי נכון לזמן כתיבת הספר עסק בהן, באופן שאינו מוצדק לדעתו. אחד מהם הוא שירות החובה בצבא לגברים בזמן שלום:

ההסדר המתאים לשוק החופשי הוא כוחות צבא של של אנשים הרוצים לשרת: דבר שפירושו הוא העסקת אנשי צבא בתשלום. אין שום הצדקה שלא לשלם כל מחיר שהוא הנחוץ כדי למשוך את מספר האנשים הדרוש. ההסדרים הקיימים הם שרירותיים ולא צודקים, והם פוגעים באופן חמור בחירותם של אנשים צעירים לעצב את חייהם כרצונם; ככל הנראה, ההסדרים האלה הם גם הרבה יותר יקרים מאשר החלופה של השוק (אימון צבאי בסיסי לכל לשם הכנת כוחות מילואים לשעת מלחמה הוא בעיה נפרדת, וניתן להצדיקו על יסוד עקרונות ליברליים). (עמוד 36)

"חיל האוויר: החרדים עם הכי הרבה מוטיבציה"

במאמר שפורסם לפני כשבוע בYNET, מוזכרים חיילי פרויקט שחר כחול, פרויקט המשלב חיילים חרדים, שהיו פעם בסטטוס של "תורתם אומנותם" במקצועות טכנולוגיים בחיל האוויר, בתור החיילים המובילים בין קבוצות האוכלוסיה בנכונות לצאת לקצונה והמשך שירות בקבע.

נראה לי שיש כאן דוגמא ליתרונות שבצבא שהגיוס אליו הוא לא חובה. מספר מאפיינים של הגיוס החיילים החרדים המזכירים צבא מקצועי:

1. גיוס בהתנדבות. כל החיילים היו פטורים משירות צבאי, ובחברה שלהם לא היו מקבלים כלל ביקורת על הפטור שנחשב לגטימי. כולם בחרו להתגייס תוך שקילת ההצעה. (יש לציין כי על פי הסדר "תורתו אומנותו" לאזרח שדוחה את השירות יש מגבלות בעיסוק בנושאים מעבר ללימוד תורה שמקובל לקבל עליהם שכר, בפועל קיימת תופעה של עבודה לא מדווחת ב"שחור", גם בזמן דחיית השירות)
2. שכר. חיילי שחר כחול מקבלים משכורת גבוהה משמעותית (בערך פי עשרה) מהשכר הסמלי שמקבל חייל חובה רגיל. הסיבה לכך היא תשלומי הת"ש (תשלומי שירות) שמקבלים החיילים בעקבות היותם נשואים ואבות לילדים (שש עד עשר שנים של דחיית שירות מאפשרים להקים משפחה בנחת גם בגיל צעיר).
3. תנאי שירות. מובטח למי שבוחר להתגייס לעסוק במקצוע טכנולוגי. אין מצב שחייל יתגייס ויגיע לתפקיד קרבי (בלי קשר לפרופיל שלו). מובטחת יציאה הבייתה בכל יום.
4. פטור מתורניות. הסיבה הרשמית היא שבתורניות עלולים החיילים להגיע למצבים שאינם מתאימים להם - למשל שהייה עם נשים. בפועל החיילים זוכים לעסוק במקצוע שלהם יותר מחייל רגיל או מאיש קבע שבמשך ימים ולילות רבים במשך השנה עוסקים במשימות אבטחה, גם אם יש להם הכשרה ייחודית.
5. בגרות. החיילים מתגייסים בגיל ממוצע של 24. שש שנים יותר מגיל הגיוס הרגיל, שלוש שנים יותר מגיל הגיוס של עתודאים שדוחים את השירות. החיילים החרדים מתגייסים בדרך כלל במצב נפשי בשל יותר, כשהם יודעים מה ולמה הם עושים.

זכינו להצצה במה קורה כשצבא העם שלנו מתחפש לצבא מקצועי - יותר מוטיבציה, פחות קיטוב בחברה, יותר כוח לפריפריות חברתיות. נראה לא רע.

תהייה שעולה היא: למה לישראלי פשוט אין את הפרבילגיות הנ"ל?

האם יש אפשרות שכל החיילים יקבלו תגמול הוגן בעבור שירותם?

אנחנו מאמינים שעם קצת אומץ ותמיכה בדעת הקהל, יש סיכוי.

אלעזר שטרן שוב פותח את הפה

יום לאחר שפשט מדים, פותח שטרן את הפה. אם חשבנו שהתבטאויות כמו "עתודאים הם בעצם משתמטים" ו"אין הלוויות בתל אביב" הן השיא, בא ראש אכ"א לשעבר ומראה לנו למה הוא באמת מסוגל.

על צבא מקצועי:
"מי שמתייחס לתופעת ההשתמטות של צה"ל רק בהיבט המספרי לא מבין מדוע אנחנו כאן. אם לא תהיה פה מעורבות חברתית אפשר להגיד שזה אחד האיומים הקיומיים ביותר שיש לנו. מי שמדבר על צה"ל כצבא מקצועי מדבר מתוך חולשה - גיוס החובה הוא הרבה יותר מאשר כמות המשרתים, גם אם למדינה גם אין יכולת לשלם על זה".

האם לחנך לאהבת הארץ ולציונות זהו לא תפקידו של משרד החינוך? האם הדרך לגרום למעורבות חברתית היא דווקא ע"י צבא? ודווקא בכפיה, תוך נטל עצום על המשק, החברה והמדינה?
לא, מי שמדבר על צה"ל כצבא מקצועי אינו מדבר מתוך חולשה, כי אם מתוך ציונות ואהבת המולדת. אין פסול בכך שעלינו ועל חיי ילדינו יגנו הבחורים הטובים ביותר שניתן למצוא ושיקבלו תמורה הולמת לעבודתם.
הצבא כורע תחת נטל החינוך, ואלפי החיילים שמגויסים אליו ואין לו מה לעשות איתם. אבל שטרן רוצה את צבא העם, גם אם למדינה אין יכולת לממן אותו. מדיניות כזו תשאיר אותנו עם צבא גדול וערכי, אולי - אבל בלי מדינה.

על משתמטים:
"יש פה בעיה מוסרית וגם בעיה דמוקרטית - חברה שמרקיבה את עצמה מבפנים, ואנחנו לא נעמוד בזה בסוף". האלוף הפורש סיפר שהפסיק להכניס לביתו בקבוקי מי עדן ומוצרים של פוקס - "מאז שהם בחרו לשים משתמטת (בר רפאלי) על פני המוצרים שלהם, יופי חיצוני שגובר על יופי פנימי. התקשרתי לחברות והמנהלים של החברות האלה אמרו לי 'זה מה שהנוער אוהב'. אמרתי להם שהתפקיד שלנו הוא לדאוג למה שהנוער יאהב ולא למה שהוא אוהב".

יפה שלאלוף לשעבר בצה"ל, מתוקף היותו אלוף במיל', יש גם סמכות להפוך בן רגע למבקר אופנה ולמבחין הגבול הדק שבין יופי חיצוני ופנימי. מעניין למי מתכוון האלוף שטרן כהוא אומר ש"התפקיד שלנו הוא לדאוג למה שהנוער יאהב". האם הוא מדבר על עצמו כחלק מאוכלוסיה של מובילי מאבקים חברתיים (הרקע לרעיון הוא התנגדותו לחוק טל, הנותן בפועל פטור לבחורי ישיבה), האם הוא מדבר על הצמרת הצבאית? לא ברור. מיהם אותם אנשים שתפקידם הוא להשפיע על הנוער? אם שטרן מדבר על הקבוצה הראשונה, אזי גם אלו שמובילים מאבק למען צבא מקצועי יכולים לומר לו - גם אנחנו רואים עצמנו כאנשים שתפקידם להשפיע על הנוער ועל דעת הקהל בכלל. אם שטרן מדבר על הצבא - זה משהו אחר. נוכל רק להביע תקווה שמישהו יעריך גם את דעתם של אזרחים מודאגים, אפילו אם הם לא נוהגים לשאת על כתפיהם פלאפלים בשלל רמות וטעמים.

ולסיום, דברי זהרה ברגר-צור מ"הפורום לשוויון בנטל" על חוק טל:
"

34 אחוזים מהאוכלוסיה היהודית לא משרתת בצה"ל. "עוד שש שנים זה יגדל ל-47 אחוזים וב-2025 יעמוד על מעל ל-50 אחוזים. חוק טל פוטר מגזר שלם מכל סוג של שירות ומבדיל בין דם לדם".

רגע, ומה עם האוכלוסייה הערבית? היא לא נחשבת? רק האוכלוסיה היהודית מייצגת את צה"ל? אזרחי ישראל הם יהודים בלבד?
בפועל, רק כ-50% מאזרחי ישראל המגיעים לגיל 18 מתגייסים ומשלימים שירות מלא. אלו נתונים של צה"ל.

בצבא הפועל על טהרת ההתנדבות, שחייליו זוכים לשכר הוגן - לא תהיה אפליה, לא יהיו פראיירים ולא יהיה חוסר שוויון. האם חוסר מקצועיות הוא דבר חיובי? איזה צבא רואים לנגד עיניהם חברי הפורום לשוויון בנטל ואלעזר שטרן? גדנ"ע, קייטנה, סדנת חינוך? האם לא היה עדיף לנתב את אינספור החיילים שאינם מעוניינים לשרת לאפיקים אחרים? שירות לאומי, פעילות חברתית, פוליטית? האם אלעזר שטרן יהיה מסוגל אי פעם לעזוב את בר רפאלי במנוחה ולתת לה לחיות את חייה, מבלי לשאת את הנטל העצום של החרבת החזון הציוני?

חוץ מזה, איזה תפקיד בדיוק הייתה מבצעת בר רפאלי בצה"ל? כולנו ראינו מה עשו מאיה בוסקילה, אגם רודברג ורוני דואני. בפועל הן שימשו כדוגמניות ותו לא, כשבמקביל המשיכו לעבוד למען עצמן, כולל טיסות תכופות לחו"ל, הצטלמות לקמפיינים והקלטת שירים. איזו תרומה צה"ל השיג, מלבד ניצחון נגד המשתמטים ותהודה תקשורתית? איזו תועלת צמחה מכך שאגם הנחתה טקס מסוים בעודה לובשת מדי זית?

ראוי וחשוב לגמול את אלעזר שטרן ושכמותו מהצורך לחייל כל דבר שזז. אבל בדבר אחד הוא צודק - חוק טל הוא בזבוז משווע של זמן, כסף ודיו.