עוד קצת (הרבה) על ועדת גייטס

"התרגלנו לחיות עם גיוס החובה זמן כה רב, עד כי רבים מאיתנו רואים בו דבר נורמלי, ואף הכרחי".
-ריצ'רד ניקסון, מועמד המפלגה הרפובליקנית לנשיאות בנאום רדיו, 1968.

זמן קצר לאחר היבחרו לנשיאות, ריצ'רד ניקסון הורה להקים ועדה מיוחדת לבחינת המעבר מ"צבא מעורב" (צבא בגיוס חובה יחד עם אנשי קבע) ל"צבא מתנדבים" (המורכב מאנשי קבע בלבד). הייתה זו התגשמות חזונו כפי שהביע אותו במסע הבחירות. בעקבות התנגדות לעניין מצד גורמים בכירים בצבא (אשר היו בעלי השפעה בשלטון) ונחיצות הרגעת הרוחות, קמה ועדה לבחינת העניין, בראשות תומס גייטס, שר ההגנה לשעבר - ועדת גייטס.

השנה הייתה 1970, והימים היו ימי ויאטנם. ניקסון רצה להוריד את ההתנגדות למלחמה מצד ארגונים שונים. זאת, ע"י ביטול גיוס החובה אשר היה נהוג במדינה למעלה מ-30 שנה (ימי מלחמת העולם השניה). חשוב לציין כי באותה תקופה רוב הצבא היה מורכב מאנשי קבע. עם זאת, מליוני צעירים גויסו ולאחר מכן נשלחו לחזית.
ועדת גייטס (זהירות, PDF) לא הורכבה מפציפיסטים. יתרה מזאת, רבים מחבריה עמלו קשות על מנת להגיע למצב שבו המעבר ל"צבא מתנדבים" לא יפגע בביטחון המדינה. נייר הוועדה שהוגש הוא מקיף ומרתק.

בפרק הראשון, תחת הכותרת "הויכוח" (The Debate) , מפורטות תשע הסתייגויות נגד המהלך. כולן מופרכות בזו אחר זו.

***

טיעון מס' 1: "צבא מתנדבים יהיה יקר מאוד. כה יקר עד כי האומה לא תוכל לממנו."

תשובה: "ישנה הנטיה לבלבל בין השאלה 'כמה הצבא עולה' לבין 'מה גורם לעלויות אלו'. זה נכון שהתקציב לצבא מתנדבים בגודל מסוים יהיה גדול יותר מכמות שווה של חיילי חובה, אבל המחיר הכולל יהיה קטן יותר. פרדוקס זה קיים משום שרבות מהעלויות של כוח חובה הן נסתרות ואינן מופיעות בתקציב..."

אם נמשיל תשובה זו לארצנו אנו, הרי זה כמעט מובן מאליו. ברגע שהצבא מורכב מאנשי קבע כל ההשקעה בביורוקרטיה הענקית שמענישה חיילים (המשטרה הצבאית), שופטת אותם (הפרקליטות הצבאית), כולאת אותם (כלא 6 ו-4) ומקלה עליהם כלכלית (מערך הת"ש) - מיותרת כמעט לגמרי. אין סרבנות בצבא מתנדבים. אין קשיים כלכליים ברגע שהחייל מקבל שכר הוגן. כל מערך הענישה מיותר. זאת משום שהעונש הכי גדול בארגון - הוא פיטורין.

טיעון מס' 2: "לצבא מתנדבים תחסר הגמישות לגדול בזמני משבר (מלחמה כוללת, למשל)"

תשובה: "על המוכנות הצבאית להיות תלויה בכוחות קיימים, לא ביכולת לגייס אזרחים לא כשירים. על הכוחות הנוספים לספק תגבורת מיידית לכוחות פעילים, בעוד גיוס החובה מספק רק אזרחים לא מנוסים בלחימה. את אזרחים אלו יש למיין, לאמן ולהכשיר לפני שיוכלו להיות חיילים המוכנים לפעולה - תהליך שעשוי לקחת מספר חודשים. הוועדה המליצה על כינון "כוח מילואים" אשר יוכל להיכנס לפעולה אם הסיטואציה תדרוש ניוד של כוחות גדולים..."

כאן המקרה סבוך מעט. באותה תקופה אמריקה הייתה מצויה במלחמה מתמדת. חיילים שגויסו אומנו בצורה בסיסית ביותר במשך מספר חודשים ונשלחו לחזית. הדבר פגע, מן הסתם, ברמת הלחימה שלהם, שלא השתוותה לזו של איש קבע. כמו כן, היום חודש זה נצח במובנים של לחימה.

עם זאת, מספיק להיזכר במבצע בעזה ובאפקטיביות של כוח המילואים שם (בעיקר איוש בתים נטושים ואזורים "מטוהרים"), כדי להבין שלפעמים כוח סדיר הינו די והותר. גם במלחמת לבנון השניה יש מקום לתהות על נחיצות גיוס המילואים. כדי לפתור סוגיה סבוכה זו, ראוי לצטט את מילותיו של יעקב ליפשיץ:

"ככלל, במדינות אחרות התבדו החששות מפני קוצר ידו של מנגנון השוק לעמוד ביעדי גיוס רצויים. עוד הוכח שהיצע של מתנדבים שכירים לשירות קבע בצבא גמיש ביחס להכנסה, וכי אפשר להתגבר על קשיים בגיוס כוח אדם מסוגים מסוימים באמצעות הענקת הטבות מכוונות. הניסיון הישראלי אינו שונה: כאשר גדל הביקוש למשרתי קבע לאחר מלחמת יום הכיפורים, או כאשר גברה מגמת הפרישה, השכילו על ידי העלאות שכר והנהגת הטבות מתאימות לגייס את הכמויות הדרושות, ובמגזרים מסוימים אפילו נוצרו עודפי היצע של מועמדים לשירות בקבע".

במילים אחרות: כסף. בדיוק כפי שהדרך היחידה למשוך אנשים משכילים למקצוע ההוראה היא להעלות את השכר המגוחך והשערורייתי, כך גם היכולת לגייס חיילים רבים ואיכותיים לשורות הצבא (והמשטרה, אגב) - שכר הוגן וגבוה. מאיפה הכסף אתם שואלים? מביטול גיוס החובה כמובן.

טיעון מס' 3: "צבא מתנדבים יפחית את הפטריוטיות של האזרחים ע"י כך שיחליש את הקביעה המסורתית, לפיה על כל אזרח החובה המוסרית לשרת את מדינתו."

תשובה: "שירות כפוי דרך גיוס חובה מפחית את הכבוד של הממשלה ע"י הכרחת הפרט לשרת מתי ובאופן שבו הממשלה מחליטה, ללא התחשבות בערכיו ובכישוריו. ברור כי לא כל האנשים מתאימים לשירות צבאי - חלקם פשוט לא עומדים בדרישות. כאשר לא כל האזרחים יכולים לשרת, ובפועל - רק מיעוט מהם באמת דרוש, שירות התנדבותי הוא התשובה הטובה ביותר, מוסרית ומעשית, לשאלת 'את מי לגייס'.."

טיעון מס' 4: "הנוכחות של מגויסי החובה מגן מפני האפשרות של מיסוד צבא אוטונומי, אשר יכול להוות איום לסמכות האזרחית במדינה, ל'חופש' (Freedom, במקור) ולמשטר הדמוקרטי."

תשובה: "היסטורית, שירות התנדבותי ו'חופש' הלכו יד ביד. בארה"ב ואנגליה, בהן צבא התנדבותי היה קיים לאורך התקופות הארוכות ביותר, ישנה גם מסורת חזקה של שלטון האזרחים על הצבא..."

בעוד הדאגה של הציבור האמריקאי היא בעיקר מהפיכה צבאית נוסח תאילנד (המשך הטקסט מציין את הבית הלבן והקונגרס כגורמים ממתנים), באתר "קו ישר" הישראלי, טיעון זה מנוסח בצורה דומה, אך שונה במקצת: "צבא קבע מקצועי יגרום להתרחקות הממסד הצבאי מהחברה האזרחית ולניכור ביניהם". וכל מה שאפשר לומר למי שטוען טיעון זה, הוא: ניכור לא יהיה, אולי הפרדה. האם זה דבר רע כל כך?

טיעון מס' 5: "השכר הגבוה הדרוש לכוח מתנדב ימשוך בעיקר שחורים (כך במקור), אשר להם אופציות אזרחיות גרועות למדי. כך, כמות לא פרופורציונלית של שחורים יהיו בשירות צבאי. אזרחים לבנים חדשים וקיימים כנראה יוותרו על הגיוס - מה שיוביל לצבא-שחורים. המתחים הגזעיים יגדלו בעקבות החשש של הלבנים מהתפתחות זו. כמו כן, צפויה מורת-רוח רבה מצד הקהילה השחורה על נשיאת נטל ההגנה על המדינה."

תשובה: "הטענה השכיחה לפיה כוח התנדבותי יהיה מורכב משחורים בלבד, לבנים בלבד או כל אופציה אחרת, פשוט חסרת בסיס עובדתי. המחקר של הוועדה מראה כי הרכב כוחות הצבא לא ישתנה ביסודו. [...]
אם שכר גבוה אכן יוצר הזדמנויות בצבא התנדבותי שהן יותר אטרקטיביות עבור אוכלוסיה מסוימת, אזי הפתרון הוא לתקן את האפליה בחיים האזרחיים.
הטיעון לפיו שחורים יישאו בנטל לא-הוגן בהגנת המדינה, מערבבת בין שירות מתוך רצון לבין גיוס חובה. שחורים אשר מצטרפים לצבא התנדבותי מרצונם החופשי החליטו מראש כי שירות צבאי עדיף להם מבחינה כלכלית. הם מתייחסים לשירות צבאי כאפשרות מתגמלת, לא כאל גזרת גורל. התכחשות לעובדה זו משקפת דעות קדומות, או לחילופין, אמונה לפיה שחורים אינם מסוגלים להחליט החלטות "נכונות" בנוגע לחייהם.."

בכל הנוגע לישראל, ניתן להחליף את המילה "שחורים" ב"בני מיעוטים". באשר לאמריקה - הנסיון הראה כי הרכב הצבא לא השתנה. סביר להניח שכך יהיה גם בישראל. הרי גם כיום, האוכלוסיה בממר"ם ובמודיעין מורכבת מ"בני טובים", אשר זכו להשכלה טובה יותר בילדותם, ואילו את חיל החימוש והלוגיסטיקה מאיישים לרוב בני עדות המזרח. ומה בדבר הכוחות הלוחמים? גם הרכב אוכלוסיה זה אינו צפוי להשתנות. זאת מהסיבה הפשוטה שמי שרוצה כיום להשתמט, אם זה ע"י הורדת פרופיל, קב"ן, ת"ש וכו' - מצליח. הדבר האחרון שצה"ל צריך הוא לוחמים פחדנים.

טיעון מס' 6: "אלו המצטרפים לצבא התנדבותי יהיו בעיקר גברים מהמעמד הכלכלי הנמוך, המונעים בעיקר מתמורה כספית, ולא מפטריוטיות. צבא התנדבותי יהיה מורכב, למעשה, מ'שכירי חרב'."

תשובה: "שוב, המחקר שלנו מראה כי צבא התנדבותי לא יהיה שונה משמעותית מההרכב הנוכחי, של חיילי חובה ומתנדבים. […]
לבסוף, איך בדיוק "שכירי חרב" לפתע יופיעו בכוחות הצבא כתוצאה מתשלום גבוה יותר ותנאים טובים יותר? המונח "שכירי חרב" נוגע לגברים אשר מתנדבים להילחם עבור התשלום בלבד, בדרך כלל בכוחותיו של צבא זר. אלו אשר יתנדבו לשרת בכוחות הצבא (האמריקאי - ט.ס.) יעשו זאת ממגוון סיבות, כולל פטריוטיות. העלאת השכר הנמוך, ממנו סובלים כרגע המשרתים, ושיפור תחומים אחרים בשירות, לא ישנו פתאום את המניע והיחס של המגויסים".

כמו כן, מומלץ לעיין ברשומה הזו, שפורסמה כאן.

טיעון מס' 7: "צבא מתנדבים יעודד "הרפתקאות" מעבר לים, מדיניות חוץ חסרת אחריות ודאגה פחותה מצד האזרחים לשימוש בכוח הצבאי".

תשובה: "[…] באשר להיקף שבו יש רצון לחפש פתרונות צבאיים לבעיות חוץ - רצון כזה קיים כבר ולא יהיה מושפע ע"י סיום גיוס החובה. לצבא ההתנדבותי תהיה מנהיגות אחראית, זהה לזו הקיימת לצבא כיום..."

ואם לא - תמיד אפשר להצביע לאובמה.

טיעון מס' 8: "כוח התנדבותי יהיה פחות אפקטיבי משום שלא מספיק צעירים ירצו לפתוח בקריירה צבאית."

תשובה: "הוועדה התרשמה רבות ממספר ומאיכות האנשים אשר מחליטים כיום, למרות גיוס החובה, לפתוח בקריירה בצבא..."

ר' טיעון מס' 2. צבא מתנדבים אינו צריך להוביל בשום צורה למחסור בכמות ובאיכות כוח אדם.

טיעון מס' 9: "תקציב הביטחון לא יגדל כדי לתמוך בצבא התנדבותי, ומשרד ההגנה ייאלץ לצמצם הוצאות במקומות אחרים. אפילו אם סכומים נוספים יוקצבו לנושא, הרי שבטווח הארוך, צרכים (מדיניים) אחרים יאלצו את משרד ההגנה לספוג את ההוצאה התקציבית שבצבא מתנדבים. התוצאה עלולה לפגוע קשות בביטחון המדינה."

תשובה: "בסופו של דבר, גודל התקציב הצבאי וכוחו של הצבא תלויים ברצון הציבור בהגנה. מאז מלחמת העולם השניה, כוחות הצבא קיבלו תקציבים גדולים. הציבור תמך בצבא גדול משום שהרגיש שהם חיוניים לביטחון המדינה. השינוי לצבא מתנדבים לא ישנה באופן משמעותי תחושות אלו, במידה ויהיו.
הטענה לפיה צבא מתנדבים אינו רצוי משום שהוא עשוי ליצור כוחות קטנים יותר היא טענה רצינית אשר צריכה לעמוד לדיון הממשלה במשטר דמוקרטי..."

כאן אולי המקום לתהות - אם הצבא יהיה פחות מעורב בחיי המדינה, ייתכן ודעת הקהל והממשלה לא יקבלו כמובן מאליו את הקביעה ש"צריך להגדיל את תקציב הביטחון".

חייב לזוז

ההרגשה שלנו היא שההישג הנדרש הראשון שלנו היא לגרד קצת את דעת הקהל בנושא גיוס החובה. היום המיינסטרים בחברה הישראלית הוא שגיוס החובה הוא חובה. קשה לחשוב על חברי כנסת התומכים בהטלת ספק בסוגיה זו (ראה הפוסטים שנכתבו בתקופת הבחירות), והלך הרוח הציבורי הוא של "מלחמה על כל חייל".

עם זאת, מי שיהיה מספיק קשוב, ירגיש שיש רחשים הקוראים לבחון את הנחיצות והיעילות של גיוס החובה היום. 

בפייסבוק הוקמה קבוצה - הפורום למען צבא מקצועי-ביטול גיוס החובה

בבלוגים נכתבים פוסטים (לא בטוח שזה משפיעה על המציאות - אבל כנראה שבמסה מספיק גדולה זה משפיע על דעת הקהל - ראה מקרה דב חנין בת"א, והתנועה הירוקה-מימד).

אנחנו מתכוננים להפגש ולחשוב איך להתקדם בהשפעה על דעת הקהל. נכון שהמבצעים המלחמתיים הדו-שנתיים, המצב הכלכלי, ומצב השלום הלא ברור, אינם יוצרים תשתית מבטיחה לבצע שינוי בטווח המיידי - אך לנו יש סבלנות, וחשוב להכשיר את התחושה בציבור לקראת זמנים מבטיחים יותר.

מקווה לעדכן בקרוב לגבי כיווני הפעולה הנבחרים.

סקר: רוב הדרוזים נגד גיוס חובה לצה"ל (מתוך וואלה)

לפי מחקר טלפוני שביצעו באוניברסיטת חיפה בקרב 405 נשאלים דרוזים מ19 יישובים דרוזים ויישובים מעורבים (אך לא בגולן).

ממהמצאים עולה עוד כי רק 36% מהדרוזים תומכים להשאיר את גיוס החובה בקרב בני העדה הדרוזית, בעוד ש-47% טענו כי יש להפוך את השירות להתנדבותי ו-17% ציינו שיש לבטל את הגיוס כליל.

קישור.

החודש פירסם דובר צה"ל כי המגזר הבדואי מוביל באחוז הגיוס (83%). מין הסתם, רק בקרב גברים.

מעודד לראות שיש מגזר שתורם למדינה שמבין שגיוס החובה אינו מובן מאליו. דווקא במגזר הזה יש הרבה מאוד אנשים שנשארים בגופי הביטחון בהתנדבות (שוטרים, אנשי קבע, מאבטחים).

מעניין הקשר בין ה17% שלא מתגייסים ל17% שבסקר ציינו שיש לבטל את הגיוס כליל.