בפוסט הקודם דובר על סוגיית הצבא המקצועי מול צבא העם והוזכרו טיעוני הנגד, אשר נידונו בפוסטים קודמים.
הוסבר באריכות כי המעבר מצבא העם לצבא המקצועי מתבצע דרך שכר המינימום. ברגע שחייל מקבל שכר הולם הוא חייב להצדיק את משכורתו. אם הוא עולה פי עשר בערך ממה שהוא עולה כיום, החייל יהיה חייב לתת תפוקה טובה יותר. אם קיימת האפשרות לפטרו ולסלקו מהצבא - הרי לא הגיוני שחיילים בטלנים ולא-ממושמעים יבזבזו את תקציב הביטחון - הוא יהיה חייב להיות הרבה יותר איכותי.
אפילו אם עדיין יישאר גיוס חובה, ברגע שהוא יהיה סלקטיבי ולא אוניברסלי, או כמעט-אוניברסלי, כנהוג כיום - אין כל ספק שהחיילים שלנו יהיו טובים יותר. רק המובחרים ביותר יגויסו ויזכו לתמורה הולמת. אלו שלא יימצאו מתאימים ישוחררו לאזרחות, לשירות הלאומי או לישיבת "אור שמח", זה לא ממש משנה. מאוחר יותר יהיה ניתן לעשות את המעבר לגיוס התנדבותי לחלוטין.
זוהי כל התורה, למעשה.
אולם מה צה"ל עצמו רוצה? האם הוא אכן גוף אנכרוניסטי לחלוטין שאינו מודע לשינויים המתרחשים בעולם ב-60 השנים האחרונות? האם צה"ל אי פעם העמיד למבחן את ההנחה שגיוס החובה הוא הדרך היחידה/הטובה ביותר לעמוד ביעדי כוח האדם?
או, טוב ששאלתם.
ידיעה ב-Ynet שפורסמה ב-2003:
צה"ל עשוי לשנות באופן דרמטי את מדיניות הגיוס שלו ואת תנאי השירות של החיילים הסדירים: חלק מבני ה-18 לא יגוייסו לצה"ל ויישלחו לשירות אזרחי; ומנגד, שכר חיילים בשירות חובה יועלה באופן חד, והם ישתכרו כ-3,500 שקל בחודש. כך ממליצה הוועדה לבחינת שירות החובה בצה"ל, על פי הפרסום הבוקר (יום ד') ב"ידיעות אחרונות".
הוועדה מונתה על ידי ראש אכ"א, אלוף גיל רגב, ובראשה עמד ראש אכ"א לשעבר אלוף (מיל') גדעון שפר. הוועדה המליצה שלא לגייס את כל בני ה-18 לשירות צבאי, אלא להעביר את חלקם לשירות אזרחי, שבהמשך הזמן יהפוך לשירות חובה. קריטריונים ברורים יקבעו מי מהמגויסים יועבר לשירות אזרחי במקומות הדרושים. המהלך המהפכני יביא לקיצוץ משמעותי במספר החיילים שישרתו בצה"ל.
עוד שינוי מהפכני שעליו ממליצה הוועדה: תשלום בגובה שכר מינימום לחיילים בשירות חובה. כל חייל סדיר יקבל שכר של כ-3,500 שקל לחודש, בערך פי 10 מהשכר החודשי של חייל סדיר כיום.
שכר החיילים ישולם על פי קריטריונים שונים ובהתאם לרמת הפעילות שלהם. "חיילים לא יקבלו סיבסוד בשכר לימוד, לא הנחות, לא סיבסוד בשכר הדירה, לא פיקדון ולא מענק בסוף השירות. הכל ישולם בתוך השכר החודשי של החיילים", ממליצה הוועדה. גם ההמלצה על שכר החיילים תביא לצמצום בכוח האדם: הצבא יגייס רק את מי שהוא באמת זקוק לו כדי לא לשלם משכורות מיותרות. "ההמלצה", אומר קצין בכיר בצה"ל, "היא אמיצה, נכונה ותביא להתייעלות, אבל גם תעורר בוודאי מחלוקות רבות".
ביצוע ההמלצות עשוי להוביל למבנה חדש, שונה ומקוצץ של הצבא הסדיר. אף שאין חילוקי דעות לגבי היעילות של מהלך כזה, עד היום במערכת הביטחון העדיפו לא לבצע אותו. "צה"ל", אומר חבר בוועדה, "מגייס אלפי חיילים שהצבא לא צריך אותם, אבל לאף אחד אין אומץ לקום ולומר את הדברים. הצבא, למעשה, ממלא תפקיד שאיננו שלו, ולכן ההצעה היא שהאנשים האלה, שאינם תורמים לביטחון, יופנו למקומות שבהם אנחנו זקוקים להם. צריך אומץ לב לקום ולומר: לא עוד צבא העם, לא עוד כור היתוך, אלא צבא מקצועי, שעניינו רק ביטחון. צריך להוריד את הנטל מהצבא. לא יכול להיות שצה"ל יישא על גבו את נטל החינוך, למשל, ויקראו לזה 'תקציב ביטחון'. היום, חיילים רבים מגויסים לצה"ל בלי שום קשר לביטחון. אפשר לצמצם את הצבא באופן משמעותי".
על ההמלצה לא לגייס את כל בני ה-18 לצה"ל מגיב חבר אחר בוועדה: "צריך לגייס לצה"ל רק את מי שיכול לתרום לביטחון. חלק מבני ה-18 יכולים לתרום במכבי אש, בבתי החולים, בעיירות הפיתוח, במוסדות הרווחה, במשטרה - הרבה יותר מאשר כנהגי בוסים של סגן אלוף או רב סרן בן 25. כל אחד יתרום לחברה הישראלית. מי שיכול תורם לגולני ולנח"ל, ומי שלא יכול - תורם בכבאות או באמבולנס, או כשוטר תנועה. יש לנו 500 הרוגים בשנה בתאונות דרכים ועשרות אלפי פצועים".
השאלה המרכזית שעלתה במהלך הדיונים היתה: האם צה"ל של שנת 2003 יכול להישאר במודל של שנות ה-50. מדובר בשאלה עקרונית-ערכית: האם צה"ל צריך להישאר צבא העם, ולכן יש לגייס אליו גם את מי שאינם מתאימים לשירות ביטחוני? האם תפקיד צה"ל להמשיך להוות כור היתוך לחברה הישראלית? והאם הצבא צריך לעסוק גם בחינוך ובבריאות, או להתמקד בביטחון בלבד?
על סוגיות אלה, שבעבר עוררו מחלוקות, אומר אחד מחברי הוועדה: "הצבא עשה תפקיד חשוב מאוד בשנות ה-50: קליטת העלייה הייתה קריטית לקיום המדינה ולאינטגרציה עם העולים החדשים. מאז עברו 50 שנה, והנושא כבר אינו רלבנטי. היום צה"ל צריך להיות רק צבא שמגן על המדינה. עבור כל שאר התפקידים יש משרדי ממשלה, כמו חינוך ורווחה. זה איננו תפקידו של צה"ל".
בשנת 2002 התחילה את עבודתה ועדת שפר, אשר מונתה ע"י ראש אכ"א דאז, האלוף גיל רגב - על מנת לבחון את שירות החובה בצה"ל. ועדה זו הייתה צה"לית לכל דבר, זאת בניגוד לוועדות ממשלתיות למיניהן אשר דרשו שינויים בצה"ל, כגון ועדת בן בסט שהמליצה ב-2006 לקצר את השירות הצבאי וועדת ברודט שהמליצה ב-2007 על קיצוץ משמעותי בתקציב הביטחון.
מיותר לציין שהמלצות ועדות אלו, אשר עלו על כשלים רבים בתפקודו הקיים של צה"ל, לא יושמו כמעט כלל. סעיף פה, סעיף שם, אולי. העיקר נשאר בעינו. חיילי צה"ל עדיין משרתים שלוש שנים ותקציב הביטחון נוהג באורח פלא, על אף קיצוציו הנרחבים, לגדול מדי שנה. תמיד יש איזו מלחמה, מבצע, בחירות או משבר כלכלי שטורפים את הקלפים, וההמלצות החשובות נשכחות.
ועדת שפר, אשר נקראה בינה לבין עצמה: "שירות החובה בצה"ל לאן?" הייתה ייחודית ונבדלה מהוועדות האחרות בשני אופנים עיקריים: האחד, היא כולה צבאית, כאמור. מדובר בעבודת מטה של צה"ל אשר הוגשה לראש אכ"א דאז. שום גורם פוליטי לא היה מעורב בעניין. שתיים - וזוהי כבר ספקולציה מסויימת אשר דרוש לאמת אותה - המלצות הוועדה מעולם לא הוגשו לממשלה. הדברים ככל הנראה נתקעו אצל ראש אכ"א גיל רגב, או מי שהיה הרמטכ"ל דאז - הפוליטיקאי הממולח שאול מופז.
חברי התנועה ממתינים בימים אלו לתשובה רשמית מדובר צה"ל אשר התבקש לשפוך אור על מהלך העניינים. עד אז, זוהי ההשערה הרווחת בעיני כותב שורות אלו.
הייחודיות הנוספת בוועדת שפר היא עובדת היותה כמעט שמורה בסוד. מלבד אותה כתבה ב-Ynet, ידיעה ב"אייל הקורא" ושתי שורות בויקיפדיה - לא נשאר כיום שום תיעוד מחוץ לצה"ל לקיומה של הוועדה ומסקנותיה - מתן שכר מינימום לחיילים, מעבר לגיוס סלקטיבי, קיצור תקופת שירות החובה והחלפתה בשירות קבע וביסוס שירות לאומי-אזרחי כאלטרנטיבה אמיתית לשירות חובה בצה"ל (האחרון פחות מעניין, אולם עשוי להקל את בליעת הגלולה המרה לאנשי צבא העם).
נשאלת השאלה המתבקשת: מה עבר במוחם של חברי הוועדה? מה היו בדיוק מסקנותיהם ועל סמך מה ביססו את הערכותיהם? מדוע המלצותיהם לא יושמו ואיך צה"ל היה נראה לו היו הדברים מתרחשים?
בפוסט, כמו גם במסמך סיכום מסקנות הוועדה, אשר וניתן לקרוא במלואו כאן, יינתן מענה לרוב השאלות, אם לא לכולן.
מומלץ מאוד לעיין במסמך כולו (זהירות, קובץ וורד). הוא תיעוד מאלף לשינוי האדיר שיכול היה להתבצע פה ופוספס. עיקריו יובאו להלן. ההדגשות - שלי, כמו גם ההערות בסוגריים שנוספו ואינן מופיעות במקור - זאת כדי להקל את קריאת שארית הפוסט, הארוך מהרגיל.
לכבוד
ראש אכ"א, האלוף גיל רגב
הנדון: סיכום עבודת הוועדה לבחינת שירות החובה בצה"ל
שירות החובה בצה"ל מוכל מיום הקמת המדינה ומהווה בסיס מרכזי לשירות הקבע ולשירות המילואים בצה"ל. בבואנו לבחון את מודל שירות החובה והלחצים המופעלים עליו מהצדדים החברתיים, הכלכליים ואחרים, לא ניתן לנתק בין שירות החובה לשירות הקבע והמילואים. כדי להימנע מגלישה ליריעה רחבה זו, בחרנו לבחון את מודל שירות החובה ולהניח שאם יחולו שינויים מפליגים בו, תימצא הדרך להתאים אליו את שירות הקבע והמילואים בהתאם.
הצורך המבצעי בצה"ל איכותי ובגודל מתאים למענה הנדרש אינו עומד בספק. הצורך באיכות כמרכיב עיקרי למענה הולך וגובר. מערכות נשק מתקדמות המופיעות גם בצד האוייב הפוטנציאלי מחייבות אותנו למקדם איכות גבוה אף יותר.
[...]
שירות החובה, כפי שהתפתח עם השנים, הצליח לייצר את מדרגות האיכות הנדרשת בלוחמים ובסובב אותם. שאלות חדשות-ישנות העולות מכיוונים של תמורה לשירות , מה קורה עם אלה שאינם משרתים בחובה וכמובן שאינם משרתים במילואים, שאלות כלכליות של יעילות השירות והמשרתים בתפקידים השונים, אורך שירות החובה, תקציבים פוחתים ומשמעותם על שירות החובה ועוד, עמדו במרכז דיוני הוועדה.
הצוות סקר את הלחצים הפועלים על מודל שירות החובה ובנה את המלצותיו כמענה לאותם לחצים ותחת הנחות יסוד המפורטות בעבודה עצמה.
הצוות בחן את המלצותיו בראייה שבה כל הגופים המטפלים בשירות חובה, אמורים להירתם למימוש ההמלצות כולל משרדי ממשלה מעבר למשרד הביטחון.
הצוות מצא את הצורך בשירות משלים לשירות בצה"ל, דרך שירות לאומי/אזרחי של כלל האוכלוסייה כתחום מפתח להצלחת שירות החובה בצה"ל בהמשך דרכו.
(ייתכן מאוד שההמלצה היחידה של ועדת שפר אשר הגיעה לידי יישום הייתה הקמתה של ועדת עברי, ועדה של משרד הביטחון, אשר המליצה על המודל החדש של שירות לאומי-אזרחי והקמת מנהלת השירות האזרחי)
[...]
אני מבקש להודות לאזרחים ולקצינים שהשקיעו שעות רבות של עבודה בהכנת הדיונים, השתתפו באופן פעיל בדיונים עצמם ויצרו את התשתית להמלצות הוועדה.
הנני מודה לראש אכ"א, האלוף גיל רגב על החלטתו למינוי הוועדה ותמיכתו בביצוע העבודה.
אלוף (מיל') גדעון שפר
יו"ר הוועדה
כללי
1. במהלך שנ"ע (שנת העבודה) 2002 מינה ר' אכ"א ועדה, בראשות האלוף (מיל') גדעון שפר, לדון בשאלה "שירות החובה בצה"ל - לאן?"
2. מסמך זה מסכם את עבודת הועדה, ומפרט את המלצותיה.
[...]
חברי הועדה
1. אזרחים: דר' יעקב שיינין (כלכלן, יו"ר ועדת שיינין), דר' ראובן גל (ראש מנהלת השירות האזרחי שהתפטר אתמול, יחד עם גדעון שפר עצמו, שהיה חבר במועצה הציבורית של המנהלת - סיפור מעניין בפני עצמו), דר' נרי הורביץ (איש אקדמיה, מומחה לחברה החרדית ומחבר הספר "דת ולאומיות בישראל ובמזרח התיכון"), סא"ל (מיל') אילן לוין (מילא שורת תפקידי מפתח במשרדי האוצר והביטחון. כיום הממונה על השכר באוצר), עו"ד אייל נון.
2. בעלי תפקידים בצה"ל: רח"ט תומכ"א - תא"ל אבי זמיר (כיום ראש אכ"א!), רחמ"א אט"ל - תא"ל ראובן פירסט, רמ"ח תקציבים ביועכ"ל (יחידת היועץ הכלכלי לרמטכ"ל) - אל"מ משה ליפל, רמ"ח תו"מ בח"א - אל"מ יהודית גריסרו (הייתה עד לאחרונה יועצת הרמטכ"ל לענייני נשים), ר' ממד"ה (מחלקת מדעי ההתנהגות) - אל"מ עפרה בן-ישי, סגנית היוהל"ן - סא"ל שרלי קרני, רע"ן מחקר בממד"ה - סא"ל הדס בן-אליהו, רע"ן מימ"ד ביוהל"ן - סא"ל ענת קדם, רס"ן אושרת רומנו, רס"ן אלון סלומון, ר' תחום מחקרי צבא החובה בממד"ה (תפקיד מעניין) - סרן רינת משה.
מטרות
* בחינת נושא אסטרטגי בעשיית אגף כ"א לגיבוש החלטות מערכתיות ארוכות טווח עבור הצבא.
* זיהוי ומיפוי מערכת הלחצים הפועלת על מודל שירות החובה וניתוח ההשלכות על הנחות היסוד ועקרונות ניהול צבא החובה בצה"ל.
* גיבוש המלצות ביחס לבעיות המרכזיות שהוגדרו.
[...]
מקורות כ"א
להלן יוצגו מספר נתוני רקע בהיבט מקורות כוח האדם בראייה רב-שנתית בדגש לטווח הקצר והבינוני:
* למרות הגידול בשנתון הגיוס הפוטנציאלי, נמשכת מגמת הירידה באחוז המתגייסים, תוך גידול בעיקר ב'תורתו אומנותו' בגברים.
* היקף גיוס הגברים צפוי לרדת בין שנתון גיוס 2001 לשנתון גיוס 2009.
* באותן שנים קיימת עלייה בגיוס הנשים, בהיקף דומה.
* המוטיבציה ליחידות השדה במגמת עלייה מתונה בשנתיים האחרונות.
* שיעור המיצוי ללחימה מתוך פוטנציאל המתגייסים בפרופיל קרבי המשובצים ליחידות שדה - בעלייה.
* שיעור העולים מתוך כלל המתגייסים הולך וגדל. מאידך, תחזית העלייה בירידה מתמשכת.
* אחד מכל חמישה גברים לא מסיים שירות מלא.
* 45% מהמשתחררים על רקע נפשי, משתחררים תוך חצי שנה מיום גיוסם.
תמחור עלויות צבא החובה למשק בישראל ולמערכת הצבאית
תמחור צבא החובה העלה מספר לחצים ופערים הנובעים מהמצב הקיים של צבא החובה:
* עלותו הכלכלית של לוחם למשק, הכוללת את כל הזכאויות הניתנות לו על ידי גופי המדינה השונים במהלך שירות החובה ולאחריו - הקרן לקליטת חיילים משוחררים, משרד השיכון, מס הכנסה וביטוח לאומי - עומדת על 3,265 ש"ח בחודש. סכום זה מתקרב לשכר המינימום המשולם במשק.
* המדיניות התומכת בדיפרנציאציה (בידול, הבחנה - בין סוגי המשרתים) בצבא החובה מתקיימת היום באופן סמוי ברובו ויחסית בשוליים, ומנוהלת על-ידי צה"ל בהתאם לצרכיו באמצעים שונים - ויסות שחרורים, התאמת משך השירות לחשיבות התפקיד, ועוד. דיפרנציאציה זו מתקיימת לפי משך השירות, בין נשים לגברים, תפקיד בשירות - לוחמים, טכנולוגיים, עתודאים - ומסלולי שירות מתואמים למגזרי אוכלוסייה, כמו מאבטחי מתקנים וחיילי מקא"ם. ביטוייה הם בעיקר בהבחנות בין תגמולי השירות - תוספת לדמי הכיס (ועדה צה"לית מכירה בכך שהשכר הניתן לחיילי החובה מהווה דמי כיס!) המשולמת לפי רמת הפעילות, תשלומי הקרן לחיילים משוחררים, מתן תעודת הלוחם וההטבות הנלוות לה, ועוד.
* במהלך השנים הפך השירות הצבאי לקריטריון מרכזי במדיניות הרווחה בישראל - דמי אבטלה, זיכוי בנקודות מס, הטבות במתן משכנתאות, הנחה בארנונה, מלגות לימודים - באופן שיצר עיוותים במדיניות זו. לדוגמה, ההטבות הניתנות למשרתים בצבא הפכו עם השנים לרף לקביעת הטבות עבור מגזרים נוספים במדינה. מן העבר השני העמיקה האפליה החברתית כתוצאה מהדרה של חלק מהקבוצות החברתיות מחלוקת הטובין החברתי בשל אי השתתפותן, מכורח או מבחירה, בשירות הצבאי - המגזר הערבי, חרדים, נשים דתיות.
[...]
מכאן, אחת ההבנות המרכזיות, כי על צה"ל להחליט מה הם אותם העקרונות מארגנים בצבא החובה שברצונו לשמר ומה הם אלה שעליו לשנות, ואולי לוותר עליהם. הבנה זו הנחתה את עבודת הועדה שבחנה מה הם העקרונות שיש לשמר ולחזק בשירות החובה, ומה הם אלה שיש לוותר עליהם ובאילו תנאים. בהתאם לכך גיבשה הועדה את המלצותיה ביחס לדרכים היעילות ביותר להתמודדות עם המצבים המשתנים ביחס לשירות החובה בצה"ל ובחברה הישראלית כפי שהם משתקפים במצב היום ובשנים הקרובות.
אופי הדיפרנציאציה בשירות החובה
הדיון על מדיניות הדיפרנציאציה בצבא החובה הניח את הדיפרנציאציה כפתרון בעיות ודילמות שזוהו על ידי הצוות כמרכזיות בצבא החובה. למשל, קושי במימוש של עקרון הגיוס האוניברסאלי, אבטלה סמויה במערכים העורפיים, דרישה גוברת לתעדוף בולט יותר של הלוחמים על פני היתר, ועוד. מדיניות הדיפרנציאציה נדונה בהתייחס להיבטים של: שירות/אי-שירות, משך השירות, תגמולי השירות, ואופי השירות.
עלות שירות החובה
הדיון על תמחור צבא החובה ועלותו למדינה ולמערכת הצבאית התייחס לשני היבטים במקביל. ההיבט המרכזי בדיון עסק, בדומה לדיון אודות הדיפרנציאציה, באופן בו תמחור צבא החובה יפתור בעיות ועיוותים הקיימים במצב הקיים, למשל בפיצוי על חוסר ההוגנות בחלוקת הנטל בין המשרתים ללא משרתים, מיצוי יעיל יותר של כ"א בשירות חובה, תגמול גדול יותר של מערכי הליבה - לוחמים, תומכי לחימה, ועוד. בנוסף, דנו גם באופן בו החלת חשיבה כלכלית על צבא החובה תועיל בדרכים שונות למשק בישראל - מיצוי תקציב הבטחון, המגזר העסקי ישתלב במשק הצבאי כנותן שירותים במסגרת מיקור חוץ, אזרוח משימות, ועוד.
לאור המצב המדיני-בטחוני ובהעדר מיסוד של שירות אזרחי במדינת ישראל, מומלץ להמשיך בשירות חובה על פי המוגדר כיום בחוק שירות הבטחון בהתייחס לחובת השירות ומשכו. לנוכח התחזית כי בעתיד הקרוב שיעור הלא מתגייסים יעמוד על כמחצית מאזרחי מדינת ישראל - כולל ערביי א”י וחרדים, מומלץ לצה”ל לתמוך ואף לקדם מיסוד מסלול של שירות אזרחי במדינה. השירות האזרחי יתבצע על ידי ממשלת ישראל ולא דרך משהב”ט או צה”ל. תינתן עדיפות לצה”ל בבחירת המתגייסים. לאור הצורך הגובר בלוחמים/ות במשימות בטחון שוטף, מומלץ להרחיב את מעגל החיילים והחיילות המשתתפים במשימת בט”ש. זאת בדרך של שינוי הקריטריונים הנדרשים ללחימת בט”ש, כגון שינוי פרופיל רפואי ושיבוץ נשים בתפקידי בט”ש בדומה לבנים.
לאור צמצומי התקציב והדרישה מצה”ל לבצע תהליך של התייעלות כלכלית, על צה”ל להתמקד בביצוע משימות בטחון טהורות. לפיכך, מומלץ לצמצם ביצוע משימות לאומיות חברתיות על ידי צה”ל, ולצמצם שירות ביחידות מחוץ לצה”ל, למעט משטרת ישראל ומג”ב. באותו אופן, משימות לאומיות-חברתיות שאינן במסגרת של פעילות ביטחונית אמורות להיות מתוקצבות מחוץ לתקציב הבטחון.
על מנת לשמר ולחזק את שירות החובה בצה”ל ולתגמל כראוי את המשרתים, מומלץ לאחד את כלל התשלומים והתגמולים הניתנים כיום למשרת בצה”ל - חוק חיילים משוחררים, מתן הטבות במשכנתאות, זיכוי בנקודות מס, ארנונה, ועוד - לתשלום כולל במהלך שירות החובה, תוך שימור המדרג הקיים בין הדרג הלוחם ליתר משרתי החובה.
הנחות לבסיס התמחור
ישנן מספר הנחות לצורך התמחור:
* הוצאות שוטפות (מזון, ריפוי וכו') - יוותרו ללא שינוי.
* הטבות לאחר סיום שירות - יוותרו רק דמי האבטלה וההטבה במשכנתאות. כל שאר ההטבות יבוטלו, והתקציב ישמש כמקור להעלאת השכר למשרתים.
* הוצאה עבור הטבות לפרט - ההוצאה הממוצעת עבור הסעות תיוותר ללא שינוי. ההוצאה הממוצעת עבור ת"ש תיוותר ללא שינוי למשרתים בשנה הראשונה, ותקטן בחצי למשרתים בשנה השנייה.
* שכר - השכר יהיה מדורג ע"פ רמת פעילות, כאשר בשנה השניה יוענק לכולם שכר מינימום.
* שנה ראשונה לשירות:
- מנהלה/יתר: 620 ש"ח
- עתודה : 1,120 ש"ח
- יתר איכותי : טכני ונהיגה: 1,120 ש"ח
- לחימה: 1,620 ש"ח
* שנה שנייה לשירות: 3,120 ש"ח לכל המשרתים - שכר מינימום בניכוי הוצאות נסיעה.
פירוט החלופות
להלן החלופות השונות שנבחנו על ידינו והשלכותיהן התקציביות:
חלופה א'
משכי שירות:
לחימה קצונה ועתודה - שנתיים.
ית"א טכני ונהיגה - שנה וחצי.
מנהלה/יתר - שנה.
סה"כ עלות: 3.136 מיליארד ש"ח (ירידה בעלות 1.617 מיליארד ש"ח)
כמות כ"א: צמצום של כ- 35% מסד"כ החובה (!)
[...]
חלופה ב'
משכי שירות:
לחימה קצונה ועתודה - שנתיים
ית"א טכני, נהיגה, מנהלה/יתר - שנה
סה"כ עלות: 2.429 מיליארד ש"ח (ירידה בעלות של 2.324 מיליארד ש"ח)
כמות כ"א: ירידה של 48% מסד"כ החובה (!!!)
[...]
השפעות בתחום מאפייני כ"א המתגייס - איכות כ"א
יתרון: העמקת הדיפרנציאציה תאפשר לצה"ל לנתב באופן יעיל וממצה יותר את כ"א בשירות חובה בהתאם לקריטריונים של יכולות הפרט, התפקיד וסוג השירות. ובמקביל לצמצם שיבוץ על בסיס קריטריונים של מגדר או אתניות.
מגבלות: הנחת המוצא, כי במצב בו קיימים מגוון של מסלולי שירות בצבא החובה, ובפרט מסלול של שירות אזרחי, תשמר לצה"ל הזכות לבחור ולנתב את כ"א בחברה לאורך זמן אינה מובנית מאליה. זאת בעיקר בשל האינטרס של גופים אחרים במערכת הביטחון ובמשק לקבל את הטובים ביותר (משטרה, מוסדות חינוך ובריאות).
השפעות בתחום יחסי צבא-חברה - ממשקי הקשר עם גורמים חברתיים ומוסדיים
יתרון: יצירת מסלולי שירות דיפרנציאליים וקיום של מסלול לשירות אזרחי עשויים להפחית את הלחצים המופעלים על צה"ל על-ידי קבוצות מאורגנות ופרטים ביחס לגיוס ולאופי שירות - סרבני מצפון, חרדים, ומקבלי פטור משירות אחרים.
מגבלות: מנגד, הלחצים המופעלים על צה"ל בהתייחס לשינוי מודל 'צבא העם' עשויים להתחזק. שינוי מסוג זה עלול להיתפס, בפרט על ידי המעוניינים בכך, כמסר של החלשות חשיבות ערך הביטחון בחברה, ובתוך שכך להגביר את הלחצים שיש על צה"ל לשינויים משמעותיים בגיוס החובה - פטור לסרבני מצפון, הקמתה של ועדה אזרחית הקובעת את ניתוב המתגייסים למסלולים השונים, ועד אפשרות לביטול של חוק גיוס חובה במתכונתו הנוכחית (!).
השפעות בתחום יחסי צבא-חברה - דימוי צה"ל והשירות הצבאי
יתרון: יצירת בסיס לגיטימציה נוסף לצה"ל בחברה כצבא חסכוני, יעיל, וכן כנותן מענה לצרכים שונים של המתגייסים לפי מסלולי שירות התואמים להם.
מגבלות: שכר מינימום משמעו ויתור על ההטבות שהמדינה נותנת כיום למשרתים בצבא (הקלה בקבלת משכנתאות, מלגות, מיסוי, ועוד). הטבות אלה הן ביטוי מרכזי לחשיבות ולמרכזיות שיש בחברה ובמדינה בישראל לשירות בצבא, וביטולן או צמצומן עשוי לפגוע בכך.
חלק ב': משמעויות מנקודות מבט תכנון כ"א
[...]
היבטים ביחס לסד"כ של צה"ל:
* סה"כ סד"כ החובה יקטן בהכרח.
* היקף הלוחמים לא ישתנה ולא יקטן בגין קיצור משכי השירות, אלא בהינתן שינויי סד"כ כוללים או שינוי ארגוני כולל.
* יימשך המיצוי המירבי ללחימה.
* צה"ל ימשיך להפנות כוח אדם מתאים לטובת משטרת ישראל ומג"ב בראיית היתרון היחסי שיש למג"ב בניהול ומיצוי כ"א זה, ובראיית פרופיל משימות הבט"ש הייעודי בהן מתמחה מג"ב.
* מתחייב פיצוי ביחס המרה מלא בקבע "צעיר"/קצר/ראשוני על מנת לשמר את סד"כ היחידות הלוחמות, בפרט לוחמים.
סיכום
מהלך של העמקת הדיפרנציאציה בצבא החובה מעלה יתרונות לא מבוטלים לצה"ל בהתייחס ליחסי צבא-חברה, כמנוף ליצירת בסיס לגיטימציה נוסף עבור צה"ל בחברה - ארגון יעיל וחסכוני. יש לכך השלכות חיוביות על דימוי צה"ל בהיבטים הארגוניים, ולהפחתת לחצים מצד גורמים בחברה בעלי עניין באופן ניהול הצבא - משרד האוצר, משפחות המתגייסים.
לעומת זאת, בכל הנוגע לכ"א בצבא החובה - גיוסו ואיכותו, עולה כי העמקת הדיפרנציאציה עשויה להגדיל את המשאבים שצה"ל יידרש להשקיע בשימור היקף הגיוס ואיכותו כפי שהוא כיום. זאת לצד, אפשרות להתפתחות של בסיס לגיטימציה חדש עבור צה"ל בחברה - כ'צבא קטן וחסכוני' ו'צבא יעיל ומקצועי', ועוגן חדש לגיוס משאבים בחברה - לגיטימציה, דימוי חיובי, כח-אדם, וכדומה.
And there you have it, כאמור. המסמך, אשר הגיע לידיו של כותב שורות אלה ומובא כאן לראשונה, עשוי להתברר כקריטי עבור המאבק להתמקצעותו של צה"ל והפיכתו מ"צבא העם" בעל הגיוס האוניברסלי ושכר דמי-הכיס, לצבא מקצועי יותר, מיומן יותר ואיכותי יותר. צבא קטן וחכם, אשר חייליו נבחרים בקפידה ומשתכרים כראוי. כפי שהוסק - שכר המינימום לא ידרוש משאבים גדולים בהרבה. המעבר לגיוס סלקטיבי לא יפגע באיכות כוח האדם. צה"ל יוכל לעמוד במשימותיו באופן הקיים ואף למעלה מכך. כשדוחקים את הגנרלים לפינה, הם אף מודים כי צה"ל מחזיק המוני חיילים מיותרים. בהינתן המצב כיום, בו רק 58 אחוזים מהגברים ו-55 אחוזים מהנשים משלימים את שירותם הצבאי - הנתונים כאן, בעמוד 3 (זהירות, PDF) - ברור כי המצב הקיים לא יוכל להישאר לאורך זמן. כי הגיוס כבר מזמן אינו אוניברסלי. כי דרוש צבא מקצועי הבוחר את הטובים ביותר לשורותיו, ומפעיל סינון קפדני יותר.
זוהי הדרישה של אנשי הצבא המקצועי. לא לפגוע בצה"ל ולא להרוס אותו. אלא לדאוג שיישם את המסקנות שהוא עצמו הגיע אליהן, אי שם בשנת 2004. לא לשנות אותו מן היסוד בבת אחת, אלא בשלב הראשון - לקחת את ההמלצות החיוניות אליהן הגיעו חברי ועדת שפר - ולבצע אותן הלכה למעשה. עוד לא מאוחר.
לקריאה נוספת:
* סיכום עבודת ועדת שפר, הוועדה לבחינת שירות החובה בצה"ל (באתר Scribd)
* הידיעה ב-Ynet: מצבא העם לצבא שכירים
* צה"ל באתר "קו ישר" - המציאות, הפתרון והמיתוסים
הוסבר באריכות כי המעבר מצבא העם לצבא המקצועי מתבצע דרך שכר המינימום. ברגע שחייל מקבל שכר הולם הוא חייב להצדיק את משכורתו. אם הוא עולה פי עשר בערך ממה שהוא עולה כיום, החייל יהיה חייב לתת תפוקה טובה יותר. אם קיימת האפשרות לפטרו ולסלקו מהצבא - הרי לא הגיוני שחיילים בטלנים ולא-ממושמעים יבזבזו את תקציב הביטחון - הוא יהיה חייב להיות הרבה יותר איכותי.
אפילו אם עדיין יישאר גיוס חובה, ברגע שהוא יהיה סלקטיבי ולא אוניברסלי, או כמעט-אוניברסלי, כנהוג כיום - אין כל ספק שהחיילים שלנו יהיו טובים יותר. רק המובחרים ביותר יגויסו ויזכו לתמורה הולמת. אלו שלא יימצאו מתאימים ישוחררו לאזרחות, לשירות הלאומי או לישיבת "אור שמח", זה לא ממש משנה. מאוחר יותר יהיה ניתן לעשות את המעבר לגיוס התנדבותי לחלוטין.
זוהי כל התורה, למעשה.
אולם מה צה"ל עצמו רוצה? האם הוא אכן גוף אנכרוניסטי לחלוטין שאינו מודע לשינויים המתרחשים בעולם ב-60 השנים האחרונות? האם צה"ל אי פעם העמיד למבחן את ההנחה שגיוס החובה הוא הדרך היחידה/הטובה ביותר לעמוד ביעדי כוח האדם?
או, טוב ששאלתם.
***
ידיעה ב-Ynet שפורסמה ב-2003:
צה"ל עשוי לשנות באופן דרמטי את מדיניות הגיוס שלו ואת תנאי השירות של החיילים הסדירים: חלק מבני ה-18 לא יגוייסו לצה"ל ויישלחו לשירות אזרחי; ומנגד, שכר חיילים בשירות חובה יועלה באופן חד, והם ישתכרו כ-3,500 שקל בחודש. כך ממליצה הוועדה לבחינת שירות החובה בצה"ל, על פי הפרסום הבוקר (יום ד') ב"ידיעות אחרונות".
הוועדה מונתה על ידי ראש אכ"א, אלוף גיל רגב, ובראשה עמד ראש אכ"א לשעבר אלוף (מיל') גדעון שפר. הוועדה המליצה שלא לגייס את כל בני ה-18 לשירות צבאי, אלא להעביר את חלקם לשירות אזרחי, שבהמשך הזמן יהפוך לשירות חובה. קריטריונים ברורים יקבעו מי מהמגויסים יועבר לשירות אזרחי במקומות הדרושים. המהלך המהפכני יביא לקיצוץ משמעותי במספר החיילים שישרתו בצה"ל.
עוד שינוי מהפכני שעליו ממליצה הוועדה: תשלום בגובה שכר מינימום לחיילים בשירות חובה. כל חייל סדיר יקבל שכר של כ-3,500 שקל לחודש, בערך פי 10 מהשכר החודשי של חייל סדיר כיום.
שכר החיילים ישולם על פי קריטריונים שונים ובהתאם לרמת הפעילות שלהם. "חיילים לא יקבלו סיבסוד בשכר לימוד, לא הנחות, לא סיבסוד בשכר הדירה, לא פיקדון ולא מענק בסוף השירות. הכל ישולם בתוך השכר החודשי של החיילים", ממליצה הוועדה. גם ההמלצה על שכר החיילים תביא לצמצום בכוח האדם: הצבא יגייס רק את מי שהוא באמת זקוק לו כדי לא לשלם משכורות מיותרות. "ההמלצה", אומר קצין בכיר בצה"ל, "היא אמיצה, נכונה ותביא להתייעלות, אבל גם תעורר בוודאי מחלוקות רבות".
ביצוע ההמלצות עשוי להוביל למבנה חדש, שונה ומקוצץ של הצבא הסדיר. אף שאין חילוקי דעות לגבי היעילות של מהלך כזה, עד היום במערכת הביטחון העדיפו לא לבצע אותו. "צה"ל", אומר חבר בוועדה, "מגייס אלפי חיילים שהצבא לא צריך אותם, אבל לאף אחד אין אומץ לקום ולומר את הדברים. הצבא, למעשה, ממלא תפקיד שאיננו שלו, ולכן ההצעה היא שהאנשים האלה, שאינם תורמים לביטחון, יופנו למקומות שבהם אנחנו זקוקים להם. צריך אומץ לב לקום ולומר: לא עוד צבא העם, לא עוד כור היתוך, אלא צבא מקצועי, שעניינו רק ביטחון. צריך להוריד את הנטל מהצבא. לא יכול להיות שצה"ל יישא על גבו את נטל החינוך, למשל, ויקראו לזה 'תקציב ביטחון'. היום, חיילים רבים מגויסים לצה"ל בלי שום קשר לביטחון. אפשר לצמצם את הצבא באופן משמעותי".
על ההמלצה לא לגייס את כל בני ה-18 לצה"ל מגיב חבר אחר בוועדה: "צריך לגייס לצה"ל רק את מי שיכול לתרום לביטחון. חלק מבני ה-18 יכולים לתרום במכבי אש, בבתי החולים, בעיירות הפיתוח, במוסדות הרווחה, במשטרה - הרבה יותר מאשר כנהגי בוסים של סגן אלוף או רב סרן בן 25. כל אחד יתרום לחברה הישראלית. מי שיכול תורם לגולני ולנח"ל, ומי שלא יכול - תורם בכבאות או באמבולנס, או כשוטר תנועה. יש לנו 500 הרוגים בשנה בתאונות דרכים ועשרות אלפי פצועים".
השאלה המרכזית שעלתה במהלך הדיונים היתה: האם צה"ל של שנת 2003 יכול להישאר במודל של שנות ה-50. מדובר בשאלה עקרונית-ערכית: האם צה"ל צריך להישאר צבא העם, ולכן יש לגייס אליו גם את מי שאינם מתאימים לשירות ביטחוני? האם תפקיד צה"ל להמשיך להוות כור היתוך לחברה הישראלית? והאם הצבא צריך לעסוק גם בחינוך ובבריאות, או להתמקד בביטחון בלבד?
על סוגיות אלה, שבעבר עוררו מחלוקות, אומר אחד מחברי הוועדה: "הצבא עשה תפקיד חשוב מאוד בשנות ה-50: קליטת העלייה הייתה קריטית לקיום המדינה ולאינטגרציה עם העולים החדשים. מאז עברו 50 שנה, והנושא כבר אינו רלבנטי. היום צה"ל צריך להיות רק צבא שמגן על המדינה. עבור כל שאר התפקידים יש משרדי ממשלה, כמו חינוך ורווחה. זה איננו תפקידו של צה"ל".
***
בשנת 2002 התחילה את עבודתה ועדת שפר, אשר מונתה ע"י ראש אכ"א דאז, האלוף גיל רגב - על מנת לבחון את שירות החובה בצה"ל. ועדה זו הייתה צה"לית לכל דבר, זאת בניגוד לוועדות ממשלתיות למיניהן אשר דרשו שינויים בצה"ל, כגון ועדת בן בסט שהמליצה ב-2006 לקצר את השירות הצבאי וועדת ברודט שהמליצה ב-2007 על קיצוץ משמעותי בתקציב הביטחון.
מיותר לציין שהמלצות ועדות אלו, אשר עלו על כשלים רבים בתפקודו הקיים של צה"ל, לא יושמו כמעט כלל. סעיף פה, סעיף שם, אולי. העיקר נשאר בעינו. חיילי צה"ל עדיין משרתים שלוש שנים ותקציב הביטחון נוהג באורח פלא, על אף קיצוציו הנרחבים, לגדול מדי שנה. תמיד יש איזו מלחמה, מבצע, בחירות או משבר כלכלי שטורפים את הקלפים, וההמלצות החשובות נשכחות.
ועדת שפר, אשר נקראה בינה לבין עצמה: "שירות החובה בצה"ל לאן?" הייתה ייחודית ונבדלה מהוועדות האחרות בשני אופנים עיקריים: האחד, היא כולה צבאית, כאמור. מדובר בעבודת מטה של צה"ל אשר הוגשה לראש אכ"א דאז. שום גורם פוליטי לא היה מעורב בעניין. שתיים - וזוהי כבר ספקולציה מסויימת אשר דרוש לאמת אותה - המלצות הוועדה מעולם לא הוגשו לממשלה. הדברים ככל הנראה נתקעו אצל ראש אכ"א גיל רגב, או מי שהיה הרמטכ"ל דאז - הפוליטיקאי הממולח שאול מופז.
חברי התנועה ממתינים בימים אלו לתשובה רשמית מדובר צה"ל אשר התבקש לשפוך אור על מהלך העניינים. עד אז, זוהי ההשערה הרווחת בעיני כותב שורות אלו.
הייחודיות הנוספת בוועדת שפר היא עובדת היותה כמעט שמורה בסוד. מלבד אותה כתבה ב-Ynet, ידיעה ב"אייל הקורא" ושתי שורות בויקיפדיה - לא נשאר כיום שום תיעוד מחוץ לצה"ל לקיומה של הוועדה ומסקנותיה - מתן שכר מינימום לחיילים, מעבר לגיוס סלקטיבי, קיצור תקופת שירות החובה והחלפתה בשירות קבע וביסוס שירות לאומי-אזרחי כאלטרנטיבה אמיתית לשירות חובה בצה"ל (האחרון פחות מעניין, אולם עשוי להקל את בליעת הגלולה המרה לאנשי צבא העם).
נשאלת השאלה המתבקשת: מה עבר במוחם של חברי הוועדה? מה היו בדיוק מסקנותיהם ועל סמך מה ביססו את הערכותיהם? מדוע המלצותיהם לא יושמו ואיך צה"ל היה נראה לו היו הדברים מתרחשים?
בפוסט, כמו גם במסמך סיכום מסקנות הוועדה, אשר וניתן לקרוא במלואו כאן, יינתן מענה לרוב השאלות, אם לא לכולן.
מומלץ מאוד לעיין במסמך כולו (זהירות, קובץ וורד). הוא תיעוד מאלף לשינוי האדיר שיכול היה להתבצע פה ופוספס. עיקריו יובאו להלן. ההדגשות - שלי, כמו גם ההערות בסוגריים שנוספו ואינן מופיעות במקור - זאת כדי להקל את קריאת שארית הפוסט, הארוך מהרגיל.
***
לכבוד
ראש אכ"א, האלוף גיל רגב
הנדון: סיכום עבודת הוועדה לבחינת שירות החובה בצה"ל
שירות החובה בצה"ל מוכל מיום הקמת המדינה ומהווה בסיס מרכזי לשירות הקבע ולשירות המילואים בצה"ל. בבואנו לבחון את מודל שירות החובה והלחצים המופעלים עליו מהצדדים החברתיים, הכלכליים ואחרים, לא ניתן לנתק בין שירות החובה לשירות הקבע והמילואים. כדי להימנע מגלישה ליריעה רחבה זו, בחרנו לבחון את מודל שירות החובה ולהניח שאם יחולו שינויים מפליגים בו, תימצא הדרך להתאים אליו את שירות הקבע והמילואים בהתאם.
הצורך המבצעי בצה"ל איכותי ובגודל מתאים למענה הנדרש אינו עומד בספק. הצורך באיכות כמרכיב עיקרי למענה הולך וגובר. מערכות נשק מתקדמות המופיעות גם בצד האוייב הפוטנציאלי מחייבות אותנו למקדם איכות גבוה אף יותר.
[...]
שירות החובה, כפי שהתפתח עם השנים, הצליח לייצר את מדרגות האיכות הנדרשת בלוחמים ובסובב אותם. שאלות חדשות-ישנות העולות מכיוונים של תמורה לשירות , מה קורה עם אלה שאינם משרתים בחובה וכמובן שאינם משרתים במילואים, שאלות כלכליות של יעילות השירות והמשרתים בתפקידים השונים, אורך שירות החובה, תקציבים פוחתים ומשמעותם על שירות החובה ועוד, עמדו במרכז דיוני הוועדה.
הצוות סקר את הלחצים הפועלים על מודל שירות החובה ובנה את המלצותיו כמענה לאותם לחצים ותחת הנחות יסוד המפורטות בעבודה עצמה.
הצוות בחן את המלצותיו בראייה שבה כל הגופים המטפלים בשירות חובה, אמורים להירתם למימוש ההמלצות כולל משרדי ממשלה מעבר למשרד הביטחון.
הצוות מצא את הצורך בשירות משלים לשירות בצה"ל, דרך שירות לאומי/אזרחי של כלל האוכלוסייה כתחום מפתח להצלחת שירות החובה בצה"ל בהמשך דרכו.
(ייתכן מאוד שההמלצה היחידה של ועדת שפר אשר הגיעה לידי יישום הייתה הקמתה של ועדת עברי, ועדה של משרד הביטחון, אשר המליצה על המודל החדש של שירות לאומי-אזרחי והקמת מנהלת השירות האזרחי)
[...]
אני מבקש להודות לאזרחים ולקצינים שהשקיעו שעות רבות של עבודה בהכנת הדיונים, השתתפו באופן פעיל בדיונים עצמם ויצרו את התשתית להמלצות הוועדה.
הנני מודה לראש אכ"א, האלוף גיל רגב על החלטתו למינוי הוועדה ותמיכתו בביצוע העבודה.
אלוף (מיל') גדעון שפר
יו"ר הוועדה
[...]
כללי
1. במהלך שנ"ע (שנת העבודה) 2002 מינה ר' אכ"א ועדה, בראשות האלוף (מיל') גדעון שפר, לדון בשאלה "שירות החובה בצה"ל - לאן?"
2. מסמך זה מסכם את עבודת הועדה, ומפרט את המלצותיה.
[...]
חברי הועדה
1. אזרחים: דר' יעקב שיינין (כלכלן, יו"ר ועדת שיינין), דר' ראובן גל (ראש מנהלת השירות האזרחי שהתפטר אתמול, יחד עם גדעון שפר עצמו, שהיה חבר במועצה הציבורית של המנהלת - סיפור מעניין בפני עצמו), דר' נרי הורביץ (איש אקדמיה, מומחה לחברה החרדית ומחבר הספר "דת ולאומיות בישראל ובמזרח התיכון"), סא"ל (מיל') אילן לוין (מילא שורת תפקידי מפתח במשרדי האוצר והביטחון. כיום הממונה על השכר באוצר), עו"ד אייל נון.
2. בעלי תפקידים בצה"ל: רח"ט תומכ"א - תא"ל אבי זמיר (כיום ראש אכ"א!), רחמ"א אט"ל - תא"ל ראובן פירסט, רמ"ח תקציבים ביועכ"ל (יחידת היועץ הכלכלי לרמטכ"ל) - אל"מ משה ליפל, רמ"ח תו"מ בח"א - אל"מ יהודית גריסרו (הייתה עד לאחרונה יועצת הרמטכ"ל לענייני נשים), ר' ממד"ה (מחלקת מדעי ההתנהגות) - אל"מ עפרה בן-ישי, סגנית היוהל"ן - סא"ל שרלי קרני, רע"ן מחקר בממד"ה - סא"ל הדס בן-אליהו, רע"ן מימ"ד ביוהל"ן - סא"ל ענת קדם, רס"ן אושרת רומנו, רס"ן אלון סלומון, ר' תחום מחקרי צבא החובה בממד"ה (תפקיד מעניין) - סרן רינת משה.
מטרות
* בחינת נושא אסטרטגי בעשיית אגף כ"א לגיבוש החלטות מערכתיות ארוכות טווח עבור הצבא.
* זיהוי ומיפוי מערכת הלחצים הפועלת על מודל שירות החובה וניתוח ההשלכות על הנחות היסוד ועקרונות ניהול צבא החובה בצה"ל.
* גיבוש המלצות ביחס לבעיות המרכזיות שהוגדרו.
[...]
מקורות כ"א
להלן יוצגו מספר נתוני רקע בהיבט מקורות כוח האדם בראייה רב-שנתית בדגש לטווח הקצר והבינוני:
* למרות הגידול בשנתון הגיוס הפוטנציאלי, נמשכת מגמת הירידה באחוז המתגייסים, תוך גידול בעיקר ב'תורתו אומנותו' בגברים.
* היקף גיוס הגברים צפוי לרדת בין שנתון גיוס 2001 לשנתון גיוס 2009.
* באותן שנים קיימת עלייה בגיוס הנשים, בהיקף דומה.
* המוטיבציה ליחידות השדה במגמת עלייה מתונה בשנתיים האחרונות.
* שיעור המיצוי ללחימה מתוך פוטנציאל המתגייסים בפרופיל קרבי המשובצים ליחידות שדה - בעלייה.
* שיעור העולים מתוך כלל המתגייסים הולך וגדל. מאידך, תחזית העלייה בירידה מתמשכת.
* אחד מכל חמישה גברים לא מסיים שירות מלא.
* 45% מהמשתחררים על רקע נפשי, משתחררים תוך חצי שנה מיום גיוסם.
תמחור עלויות צבא החובה למשק בישראל ולמערכת הצבאית
תמחור צבא החובה העלה מספר לחצים ופערים הנובעים מהמצב הקיים של צבא החובה:
* עלותו הכלכלית של לוחם למשק, הכוללת את כל הזכאויות הניתנות לו על ידי גופי המדינה השונים במהלך שירות החובה ולאחריו - הקרן לקליטת חיילים משוחררים, משרד השיכון, מס הכנסה וביטוח לאומי - עומדת על 3,265 ש"ח בחודש. סכום זה מתקרב לשכר המינימום המשולם במשק.
* המדיניות התומכת בדיפרנציאציה (בידול, הבחנה - בין סוגי המשרתים) בצבא החובה מתקיימת היום באופן סמוי ברובו ויחסית בשוליים, ומנוהלת על-ידי צה"ל בהתאם לצרכיו באמצעים שונים - ויסות שחרורים, התאמת משך השירות לחשיבות התפקיד, ועוד. דיפרנציאציה זו מתקיימת לפי משך השירות, בין נשים לגברים, תפקיד בשירות - לוחמים, טכנולוגיים, עתודאים - ומסלולי שירות מתואמים למגזרי אוכלוסייה, כמו מאבטחי מתקנים וחיילי מקא"ם. ביטוייה הם בעיקר בהבחנות בין תגמולי השירות - תוספת לדמי הכיס (ועדה צה"לית מכירה בכך שהשכר הניתן לחיילי החובה מהווה דמי כיס!) המשולמת לפי רמת הפעילות, תשלומי הקרן לחיילים משוחררים, מתן תעודת הלוחם וההטבות הנלוות לה, ועוד.
* במהלך השנים הפך השירות הצבאי לקריטריון מרכזי במדיניות הרווחה בישראל - דמי אבטלה, זיכוי בנקודות מס, הטבות במתן משכנתאות, הנחה בארנונה, מלגות לימודים - באופן שיצר עיוותים במדיניות זו. לדוגמה, ההטבות הניתנות למשרתים בצבא הפכו עם השנים לרף לקביעת הטבות עבור מגזרים נוספים במדינה. מן העבר השני העמיקה האפליה החברתית כתוצאה מהדרה של חלק מהקבוצות החברתיות מחלוקת הטובין החברתי בשל אי השתתפותן, מכורח או מבחירה, בשירות הצבאי - המגזר הערבי, חרדים, נשים דתיות.
[...]
מכאן, אחת ההבנות המרכזיות, כי על צה"ל להחליט מה הם אותם העקרונות מארגנים בצבא החובה שברצונו לשמר ומה הם אלה שעליו לשנות, ואולי לוותר עליהם. הבנה זו הנחתה את עבודת הועדה שבחנה מה הם העקרונות שיש לשמר ולחזק בשירות החובה, ומה הם אלה שיש לוותר עליהם ובאילו תנאים. בהתאם לכך גיבשה הועדה את המלצותיה ביחס לדרכים היעילות ביותר להתמודדות עם המצבים המשתנים ביחס לשירות החובה בצה"ל ובחברה הישראלית כפי שהם משתקפים במצב היום ובשנים הקרובות.
[...]
אופי הדיפרנציאציה בשירות החובה
הדיון על מדיניות הדיפרנציאציה בצבא החובה הניח את הדיפרנציאציה כפתרון בעיות ודילמות שזוהו על ידי הצוות כמרכזיות בצבא החובה. למשל, קושי במימוש של עקרון הגיוס האוניברסאלי, אבטלה סמויה במערכים העורפיים, דרישה גוברת לתעדוף בולט יותר של הלוחמים על פני היתר, ועוד. מדיניות הדיפרנציאציה נדונה בהתייחס להיבטים של: שירות/אי-שירות, משך השירות, תגמולי השירות, ואופי השירות.
עלות שירות החובה
הדיון על תמחור צבא החובה ועלותו למדינה ולמערכת הצבאית התייחס לשני היבטים במקביל. ההיבט המרכזי בדיון עסק, בדומה לדיון אודות הדיפרנציאציה, באופן בו תמחור צבא החובה יפתור בעיות ועיוותים הקיימים במצב הקיים, למשל בפיצוי על חוסר ההוגנות בחלוקת הנטל בין המשרתים ללא משרתים, מיצוי יעיל יותר של כ"א בשירות חובה, תגמול גדול יותר של מערכי הליבה - לוחמים, תומכי לחימה, ועוד. בנוסף, דנו גם באופן בו החלת חשיבה כלכלית על צבא החובה תועיל בדרכים שונות למשק בישראל - מיצוי תקציב הבטחון, המגזר העסקי ישתלב במשק הצבאי כנותן שירותים במסגרת מיקור חוץ, אזרוח משימות, ועוד.
[...]
המלצות הועדהלאור המצב המדיני-בטחוני ובהעדר מיסוד של שירות אזרחי במדינת ישראל, מומלץ להמשיך בשירות חובה על פי המוגדר כיום בחוק שירות הבטחון בהתייחס לחובת השירות ומשכו. לנוכח התחזית כי בעתיד הקרוב שיעור הלא מתגייסים יעמוד על כמחצית מאזרחי מדינת ישראל - כולל ערביי א”י וחרדים, מומלץ לצה”ל לתמוך ואף לקדם מיסוד מסלול של שירות אזרחי במדינה. השירות האזרחי יתבצע על ידי ממשלת ישראל ולא דרך משהב”ט או צה”ל. תינתן עדיפות לצה”ל בבחירת המתגייסים. לאור הצורך הגובר בלוחמים/ות במשימות בטחון שוטף, מומלץ להרחיב את מעגל החיילים והחיילות המשתתפים במשימת בט”ש. זאת בדרך של שינוי הקריטריונים הנדרשים ללחימת בט”ש, כגון שינוי פרופיל רפואי ושיבוץ נשים בתפקידי בט”ש בדומה לבנים.
לאור צמצומי התקציב והדרישה מצה”ל לבצע תהליך של התייעלות כלכלית, על צה”ל להתמקד בביצוע משימות בטחון טהורות. לפיכך, מומלץ לצמצם ביצוע משימות לאומיות חברתיות על ידי צה”ל, ולצמצם שירות ביחידות מחוץ לצה”ל, למעט משטרת ישראל ומג”ב. באותו אופן, משימות לאומיות-חברתיות שאינן במסגרת של פעילות ביטחונית אמורות להיות מתוקצבות מחוץ לתקציב הבטחון.
על מנת לשמר ולחזק את שירות החובה בצה”ל ולתגמל כראוי את המשרתים, מומלץ לאחד את כלל התשלומים והתגמולים הניתנים כיום למשרת בצה”ל - חוק חיילים משוחררים, מתן הטבות במשכנתאות, זיכוי בנקודות מס, ארנונה, ועוד - לתשלום כולל במהלך שירות החובה, תוך שימור המדרג הקיים בין הדרג הלוחם ליתר משרתי החובה.
[...]
הנחות לבסיס התמחור
ישנן מספר הנחות לצורך התמחור:
* הוצאות שוטפות (מזון, ריפוי וכו') - יוותרו ללא שינוי.
* הטבות לאחר סיום שירות - יוותרו רק דמי האבטלה וההטבה במשכנתאות. כל שאר ההטבות יבוטלו, והתקציב ישמש כמקור להעלאת השכר למשרתים.
* הוצאה עבור הטבות לפרט - ההוצאה הממוצעת עבור הסעות תיוותר ללא שינוי. ההוצאה הממוצעת עבור ת"ש תיוותר ללא שינוי למשרתים בשנה הראשונה, ותקטן בחצי למשרתים בשנה השנייה.
* שכר - השכר יהיה מדורג ע"פ רמת פעילות, כאשר בשנה השניה יוענק לכולם שכר מינימום.
* שנה ראשונה לשירות:
- מנהלה/יתר: 620 ש"ח
- עתודה : 1,120 ש"ח
- יתר איכותי : טכני ונהיגה: 1,120 ש"ח
- לחימה: 1,620 ש"ח
* שנה שנייה לשירות: 3,120 ש"ח לכל המשרתים - שכר מינימום בניכוי הוצאות נסיעה.
פירוט החלופות
להלן החלופות השונות שנבחנו על ידינו והשלכותיהן התקציביות:
חלופה א'
משכי שירות:
לחימה קצונה ועתודה - שנתיים.
ית"א טכני ונהיגה - שנה וחצי.
מנהלה/יתר - שנה.
סה"כ עלות: 3.136 מיליארד ש"ח (ירידה בעלות 1.617 מיליארד ש"ח)
כמות כ"א: צמצום של כ- 35% מסד"כ החובה (!)
[...]
חלופה ב'
משכי שירות:
לחימה קצונה ועתודה - שנתיים
ית"א טכני, נהיגה, מנהלה/יתר - שנה
סה"כ עלות: 2.429 מיליארד ש"ח (ירידה בעלות של 2.324 מיליארד ש"ח)
כמות כ"א: ירידה של 48% מסד"כ החובה (!!!)
[...]
[...]
השפעות בתחום מאפייני כ"א המתגייס - איכות כ"א
יתרון: העמקת הדיפרנציאציה תאפשר לצה"ל לנתב באופן יעיל וממצה יותר את כ"א בשירות חובה בהתאם לקריטריונים של יכולות הפרט, התפקיד וסוג השירות. ובמקביל לצמצם שיבוץ על בסיס קריטריונים של מגדר או אתניות.
מגבלות: הנחת המוצא, כי במצב בו קיימים מגוון של מסלולי שירות בצבא החובה, ובפרט מסלול של שירות אזרחי, תשמר לצה"ל הזכות לבחור ולנתב את כ"א בחברה לאורך זמן אינה מובנית מאליה. זאת בעיקר בשל האינטרס של גופים אחרים במערכת הביטחון ובמשק לקבל את הטובים ביותר (משטרה, מוסדות חינוך ובריאות).
השפעות בתחום יחסי צבא-חברה - ממשקי הקשר עם גורמים חברתיים ומוסדיים
יתרון: יצירת מסלולי שירות דיפרנציאליים וקיום של מסלול לשירות אזרחי עשויים להפחית את הלחצים המופעלים על צה"ל על-ידי קבוצות מאורגנות ופרטים ביחס לגיוס ולאופי שירות - סרבני מצפון, חרדים, ומקבלי פטור משירות אחרים.
מגבלות: מנגד, הלחצים המופעלים על צה"ל בהתייחס לשינוי מודל 'צבא העם' עשויים להתחזק. שינוי מסוג זה עלול להיתפס, בפרט על ידי המעוניינים בכך, כמסר של החלשות חשיבות ערך הביטחון בחברה, ובתוך שכך להגביר את הלחצים שיש על צה"ל לשינויים משמעותיים בגיוס החובה - פטור לסרבני מצפון, הקמתה של ועדה אזרחית הקובעת את ניתוב המתגייסים למסלולים השונים, ועד אפשרות לביטול של חוק גיוס חובה במתכונתו הנוכחית (!).
השפעות בתחום יחסי צבא-חברה - דימוי צה"ל והשירות הצבאי
יתרון: יצירת בסיס לגיטימציה נוסף לצה"ל בחברה כצבא חסכוני, יעיל, וכן כנותן מענה לצרכים שונים של המתגייסים לפי מסלולי שירות התואמים להם.
מגבלות: שכר מינימום משמעו ויתור על ההטבות שהמדינה נותנת כיום למשרתים בצבא (הקלה בקבלת משכנתאות, מלגות, מיסוי, ועוד). הטבות אלה הן ביטוי מרכזי לחשיבות ולמרכזיות שיש בחברה ובמדינה בישראל לשירות בצבא, וביטולן או צמצומן עשוי לפגוע בכך.
חלק ב': משמעויות מנקודות מבט תכנון כ"א
[...]
היבטים ביחס לסד"כ של צה"ל:
* סה"כ סד"כ החובה יקטן בהכרח.
* היקף הלוחמים לא ישתנה ולא יקטן בגין קיצור משכי השירות, אלא בהינתן שינויי סד"כ כוללים או שינוי ארגוני כולל.
* יימשך המיצוי המירבי ללחימה.
* צה"ל ימשיך להפנות כוח אדם מתאים לטובת משטרת ישראל ומג"ב בראיית היתרון היחסי שיש למג"ב בניהול ומיצוי כ"א זה, ובראיית פרופיל משימות הבט"ש הייעודי בהן מתמחה מג"ב.
* מתחייב פיצוי ביחס המרה מלא בקבע "צעיר"/קצר/ראשוני על מנת לשמר את סד"כ היחידות הלוחמות, בפרט לוחמים.
[...]
סיכום
מהלך של העמקת הדיפרנציאציה בצבא החובה מעלה יתרונות לא מבוטלים לצה"ל בהתייחס ליחסי צבא-חברה, כמנוף ליצירת בסיס לגיטימציה נוסף עבור צה"ל בחברה - ארגון יעיל וחסכוני. יש לכך השלכות חיוביות על דימוי צה"ל בהיבטים הארגוניים, ולהפחתת לחצים מצד גורמים בחברה בעלי עניין באופן ניהול הצבא - משרד האוצר, משפחות המתגייסים.
לעומת זאת, בכל הנוגע לכ"א בצבא החובה - גיוסו ואיכותו, עולה כי העמקת הדיפרנציאציה עשויה להגדיל את המשאבים שצה"ל יידרש להשקיע בשימור היקף הגיוס ואיכותו כפי שהוא כיום. זאת לצד, אפשרות להתפתחות של בסיס לגיטימציה חדש עבור צה"ל בחברה - כ'צבא קטן וחסכוני' ו'צבא יעיל ומקצועי', ועוגן חדש לגיוס משאבים בחברה - לגיטימציה, דימוי חיובי, כח-אדם, וכדומה.
***
And there you have it, כאמור. המסמך, אשר הגיע לידיו של כותב שורות אלה ומובא כאן לראשונה, עשוי להתברר כקריטי עבור המאבק להתמקצעותו של צה"ל והפיכתו מ"צבא העם" בעל הגיוס האוניברסלי ושכר דמי-הכיס, לצבא מקצועי יותר, מיומן יותר ואיכותי יותר. צבא קטן וחכם, אשר חייליו נבחרים בקפידה ומשתכרים כראוי. כפי שהוסק - שכר המינימום לא ידרוש משאבים גדולים בהרבה. המעבר לגיוס סלקטיבי לא יפגע באיכות כוח האדם. צה"ל יוכל לעמוד במשימותיו באופן הקיים ואף למעלה מכך. כשדוחקים את הגנרלים לפינה, הם אף מודים כי צה"ל מחזיק המוני חיילים מיותרים. בהינתן המצב כיום, בו רק 58 אחוזים מהגברים ו-55 אחוזים מהנשים משלימים את שירותם הצבאי - הנתונים כאן, בעמוד 3 (זהירות, PDF) - ברור כי המצב הקיים לא יוכל להישאר לאורך זמן. כי הגיוס כבר מזמן אינו אוניברסלי. כי דרוש צבא מקצועי הבוחר את הטובים ביותר לשורותיו, ומפעיל סינון קפדני יותר.
זוהי הדרישה של אנשי הצבא המקצועי. לא לפגוע בצה"ל ולא להרוס אותו. אלא לדאוג שיישם את המסקנות שהוא עצמו הגיע אליהן, אי שם בשנת 2004. לא לשנות אותו מן היסוד בבת אחת, אלא בשלב הראשון - לקחת את ההמלצות החיוניות אליהן הגיעו חברי ועדת שפר - ולבצע אותן הלכה למעשה. עוד לא מאוחר.
***
לקריאה נוספת:
* סיכום עבודת ועדת שפר, הוועדה לבחינת שירות החובה בצה"ל (באתר Scribd)
* הידיעה ב-Ynet: מצבא העם לצבא שכירים
* צה"ל באתר "קו ישר" - המציאות, הפתרון והמיתוסים
רשומות
1 תגובות:
דובר צה"ל מוציא מסמך חודשי הנקרא "יעדי הסברה", בו מחודדים מסרים שהצבא רוצה להעביר.
בין השאר יש התייחסויות למדינות שכנות ולמצב מולן (איראן, לבנון, עזה) ולשאר סוגיות בעלות משמעות תקשורתית.
אחד היעדים מתייחס לחברה הישראלית עצמה. המסרים שדובר צה"ל מבקש להדגיש בפרק זה ביולי 2009 הם בין השאר "מלחמה על כל חייל", ורצון למצות את פוטנציאל הגיוס. כמו כן מודגש הצורך בתרומה לחברה, בתור צבא העם (מדריכי נוער, מורות חיילות ועוד). הכותרת של הפוסט עלולה להיות מטעה. או שצה"ל שכח שהוא לא רוצה להיות צבא העם, או שהוא לא שמע על זה. יש עוד הרבה עבודה.
הוסף רשומת תגובה