האם צבא ארה"ב הוא צבא של דפ"רים?

הסרט המלחמתי ג'ארהד (Jarhead), אשר יצא בשנת 2005, סוקר את מלחמת המפרץ הראשונה מנקודת מבטו של טוראי סוופורד, חייל מארינס בצבא האמריקאי.
באחת מן הסצנות הפותחות את הסרט, ה-Drill Instructor (תפקיד המקביל למ"כ טירונים בצה"ל), שואל את טוראי סוופורד, בתוך שטף של קללות על ישו, יוסף ומריה-המזדיינת-בדוגי, "מה הוא בכלל עושה שם". האחרון ממהר להשיב לו (בצעקות קורעות גרון, כמובן) - "הלכתי לאיבוד בדרך לקולג', המפקד!"

כך מונצח החייל האמריקאי השכיר-מתנדב בעינינו. חסר השכלה ו/או בן מיעוטים (אפרו-אמריקאי, מוצא מקסיקני) ו/או עני. ה"אתוס" הזה מונצח הכי טוב ע"י אמריקה. בסרטי המלחמה, בסדרות טלוויזיה קרביות למיניהן, בספרים עלילתיים ובפארודיות מכל סוג. החייל האמריקאי, אותו אזרח בשנות ה-20 המוקדמות לחייו, לא היה חייב ללכת לצבא. הוא בחר בכך. לסכן את חייו למען מדינתו. להתנסות באמנות ההרג. מדוע?
ודאי לא היו לא ברירות אחרות.
ודאי הוא בן מיעוטים אשר מעוניין להשתלב במקום עבודה מסודר ובטוח, הדורש כישורים מינימליים. כך יוכל גם לקבל הכנסה קבועה וגם לזכות להוקרה ממדינתו.
ודאי הוא חסר השכלה. האזרחות אינה מחכה לו, העוני ממש מעבר לפינה, והוא חייב לספק אמצעי מחיה לו ולמשפחתו (הוריו, אשתו וילדיו).

ועוד שלל סיבות אשר ניתן למצות אותן בשני טיעונים עיקריים: האחת, לפיה המצטרפים לצבא התנדבותי יהיו בעיקר אפרו-אמריקאים (או כל מיעוט אתני אחר), והשניה - לפיה המגויסים לצבא התנדבותי יעשו זאת בעיקר משום שכר גבוה, ולא מתוך אהבה למדינתם. שני טיעונים אלו מוצאים מקום מרכזי לגמרי בוועדת גייטס (זהירות, PDF), אשר נידונה בהרחבה ברשומה הקודמת. ועדה זו, בקצרה, הייתה ועדה נשיאותית אשר הוקמה ביוזמת ריצ'רד ניקסון בשנות ה-70, לבחינת ביטול גיוס החובה בצבא האמריקאי. מטבע הדברים חבריה היו מודעים גם להתנגדות שצעד זה עלול לעורר, במיוחד בתקופת מלחמת ויאטנם הזכורה לרע - מלחמה מתמשכת אשר קרעה את החברה האמריקאית. הטיעונים והתשובות להם, כפי שנוסחו בוועדה, להלן:

"טיעון מס' 5: השכר הגבוה הדרוש לכוח מתנדב ימשוך בעיקר שחורים (כך במקור), אשר להם אופציות אזרחיות גרועות למדי. כך, כמות לא פרופורציונלית של שחורים יהיו בשירות צבאי. אזרחים לבנים כנראה יוותרו על הגיוס - מה שיוביל לצבא-שחורים. המתחים הגזעיים יגדלו בעקבות החשש של הלבנים מהתפתחות זו. כמו כן, צפויה מורת-רוח רבה מצד הקהילה השחורה על נשיאת נטל ההגנה על המדינה".
תשובה: הטענה השכיחה לפיה כוח התנדבותי יהיה מורכב משחורים בלבד, לבנים בלבד או כל אופציה אחרת, פשוט חסרת בסיס עובדתי. המחקר של הוועדה מראה כי הרכב כוחות הצבא לא ישתנה ביסודו. [...]
אם שכר גבוה אכן יוצר הזדמנויות בצבא התנדבותי שהן יותר אטרקטיביות עבור אוכלוסיה מסוימת, אזי הפתרון הוא לתקן את האפליה בחיים האזרחיים.
הטיעון לפיו שחורים יישאו בנטל לא-הוגן בהגנת המדינה, מערבבת בין שירות מתוך רצון לבין גיוס חובה. שחורים אשר מצטרפים לצבא התנדבותי מרצונם החופשי החליטו מראש כי שירות צבאי עדיף להם מבחינה כלכלית. הם מתייחסים לשירות צבאי כאפשרות מתגמלת, לא כאל גזרת גורל..."

"טיעון מס' 6: אלו המצטרפים לצבא התנדבותי יהיו בעיקר גברים מהמעמד הכלכלי הנמוך, המונעים בעיקר מתמורה כספית, ולא מפטריוטיות. צבא התנדבותי יהיה מורכב, למעשה, מ"שכירי חרב".
תשובה: […] איך בדיוק "שכירי חרב" לפתע יופיעו בכוחות הצבא כתוצאה מתשלום גבוה יותר ותנאים טובים יותר? המונח "שכירי חרב" נוגע לגברים אשר מתנדבים להילחם עבור התשלום בלבד, בדרך כלל בכוחותיו של צבא זר. אלו אשר יתנדבו לשרת בכוחות הצבא האמריקאי, יעשו זאת ממגוון סיבות, כולל פטריוטיות. העלאת השכר הנמוך, ממנו סובלים כרגע המשרתים, ושיפור תחומים אחרים בשירות, לא ישנו פתאום את המניע והיחס של המגויסים".

תשובות אלו (יחד עם הדגשות נוספות) היו קיימות גם ברשומה הקודמת, שעסקה בנושא. עם זאת, הן במהותן חברתיות-פילוסופיות. הן טובות ומספקות עד שמגיעים לרמת המעשה. יגיד המתנגד לביטול גיוס החובה את מה שאומר למעשה האמריקאי הממוצע - צבא ארה"ב הוא צבא של אנשים שלא היו להם אופציות אחרות. ביטוייה של תפיסה זו זהים לגמרי בעיני אנשי הוליווד והביטחוניסטים הישראלים אשר שוללים את קיומו של צבא מקצועי - דבר אשר מסרס את יכולתו של הצבא לגייס כוח עבודה זול ומאלץ אותו לפתות את אזרחיה הצעירים של ארצו לקריירה צבאית (I Want You, המפורסם).

דרוש אפוא להתמודד עם טענות אלו, ולהראות את האמת בנושא. זאת משום שארצות הברית דומה לישראל במובנים רבים. שתיהן דמוקרטיות מערביות, אשר אוכלוסייתן מורכבת ממהגרים. לכן, הפרכת הטענה לפיה צבא ארה"ב הוא צבא דפ"רים דרושה לא רק על מנת להשיב לכוחו המגן של ארה"ב את כבודו הרמוס, אלא גם לשלול את טיעוני ההפחדה נגד צבא מקצועי.



"The Heritage Foundation" ("מכון המורשת") הוא אחד ממכוני המחקר הגדולים והחשובים באמריקה. גוף עצום ורב מימדים זה נוהג לערוך מחקרים מקיפים ולחוות דעות הנוגעות למדיניות ארה"ב בנושאים שונים, בעיקרם הכלכלה, הביטחון והחוץ. ארגון זה נוטה באופן מובהק לצד השמרני של המפה, ותומך באופן גורף ברעיונות המפלגה הרפובליקנית.

מכון זה פרסם בשנה שעברה, היא השנה ה-35 במספר לביטול גיוס החובה (מאז 1973), מאמר מרתק. המאמר מבוסס על מחקר מקיף אשר נועד לבחון את הרכב האוכלוסיה של החיילים בצבא האמריקאי, חוגרים וקצינים, לפי הפרמטרים האובייקטיביים הבאים: רמת הכנסה, רמת השכלה, מוצא אתני (לבנים, שחורים) ועוד. כל זאת נכון לשנים 2006-2007. המסקנות הפתיעו אפילו את האמריקאים. ודאי וודאי שהם יפתיעו אותנו.

הצבא האמריקאי מכיל חיילים מרקע סוציו-אקונומי נמוך בכמות קטנה משמעותית מבאוכלוסיה הכללית

ההנחה הרווחת היא, כאמור, שצבא מקצועי מושך אליו צעירים בעלה הכנסה נמוכה באחוז לא פרופורציונלי לצעירים ממעמד הביניים והמעמד הגבוה. כך נוצר רושם שצבא ארה"ב הוא "צבא של עניים ופושעים לשעבר". צבא אשר אינו חושש לגייס בעלי רישום פלילי כדי לעמוד בנטל.

על רקע זה מעניין לראות את הגרף הבא, הסוקר את השכונות מהן מגיעים המגויסים. מה לעשות, רובן אינן שכונות מצוקה:



מנתונים אלו נובע כי:
* רוב המגויסים (כ-65 אחוז!) מייצגים את מעמד הביניים, בנטיה משמעותית לכיוון מעמד הביניים הגבוה.
* כרבע מהמגויסים באים משכונות בעלות המעמד הכלכלי הגבוה ביותר בארה"ב ("שני העשירונים העליונים").
* רק כעשירית מכלל המגויסים מגיעים מהשכונות בעלות ממוצע ההכנסה הנמוך ביותר ("שני העשירונים התחתונים").

מעניין גם להשוות נתונים אלו לאוכלוסיה הכללית:
* אזרחים בגילאים 18-24 החיים בשכונות מצוקה מהויים כ-20% מהאוכלוסיה בארה"ב, אולם רק כחצי מכך בצבא - כלומר, הצבא, כארגון, נוטה למשוך באופן מובהק פחות אזרחים מהשכבות החלשות מכלל כוח העבודה.
* יותר מחצי מהמגויסים הטריים לצבא האמריקאי מייצגים את תושבי השכונות העשירות במדינה.

אחוזי החיילים המשכילים בצבא האמריקאי גבוהים לאין שיעור מאלו באוכלוסיה הכללית

הנתון הבא לא צריך להפתיע: רק 1.4 אחוז מהמגויסים לצבא ארה"ב היו חסרי השכלה תיכונית. נסתכל שוב על המספר הזה. עכשיו נשים לב לנתון הבא: כ-20.8 מהגברים בגילאי 18-24 באותה שנה מכל ארה"ב היו בעלי נתונים דומים. מה שאומר כי החייל האמריקאי הוא בעל סיכוי נמוך פי 20 (!) מעמיתו האזרח, להיות חסר השכלה בסיסית.

אמנם, רבים מהמתגייסים בצבא ארה"ב הם חסרי השכלה אקדמאית (קולג'), מהסיבה הפשוטה שרובם אכן מתגייסים לפני שיכלו להשלים תואר. עם זאת, חשוב לציין שני דברים: האחד, רובם המכריע אכן משלימים תואר אקדמי עם שחרורם (יהיה גילם אשר יהיה) - ובמימון הצבא. שנית, המובחרים שבהם זוכים לתואר רשמי בתורת המלחמה ממכללות ייעודיות, כגון ווסט פוינט - מכללה יוקרתית ביותר המיועדת לקצינים ומוצבת כתנאי לקבלת דרגת הסג"ם שלהם. נסו להשוות את כל זה למכללת פו"ם ולתארים המשולבים של קצינים בכירים היוצאים לחופשת לימודים.

את המדד לאיכותם של המתגייסים קבע צבא ארה"ב בדמות מבחן בשם AFQT, שהן ראשי ל-Armed Forces Qualifying Test. מבחן זה נערך כל שנה לתלמידי תיכון בשנה ה-11 (תלמידי י"א), והוא משמש ככלי עיקרי בבחינת התאמתם לשירות צבאי. המבחן כולל נושאים כמו: מדע, אוצר מילים, יכולות מתמטיות, מכניקה ואלקטרוניקה. התלמיד נדרש לעבור ציון סף מסוים על מנת בכלל להיות מועמד לשירות ביטחון. כדי להיות, לדוגמה, בחיל הנחתים (המקביל, בהווייתו, לחטיבת גולני הישראלית) נדרש הצעיר האמריקאי לידע רב ומגוון ולהשכלה ממוצעת ומעלה.



בעוד שבצבא ארה"ב, אחוז בוגרי התיכון מהווה כ-92 אחוז (!) מהמגויסים, בכלל ארה"ב הוא כמעט שליש מזה (36 אחוז).

כמו כן ניתן לראות שאחוז האקדמאים בצבא ארה"ב לא שונה משמעותית מזה שבאוכלוסיה הכללית. כלומר, כאשר אנו נדרשים לתואר דה-פקטו, ניתן לראות שהמגויסים לא נופלים בהרבה מאחיהם האזרחים. בעוד ש-6.8 אחוז מהאוכלוסיה הכללית הם אקדמאים, בצבא ארה"ב זהו 4.2 אחוז. חשוב לציין שמדובר כאן על מגויסים טריים. חלק לא מבוטל מהם (בעיקר קצינים) ישלימו השכלה אקדמית במהלך שירותם, כאמור.

צבא ארה"ב אינו "צבא-שחורים". כמות הלבנים והשחורים שבו הוא כמעט ביחס של אחד-לאחד לאוכלוסיה הכללית

בניגוד למה שנהוג לחשוב, לאפרו-אמריקאים אין נתח משמעותי בצבא יותר ממה שיש להם בכל ארה"ב. דמות החייל האמריקאי הקלישאתית היא כמובן של שחום-עור. אפילו בפרק האחרון של "ארץ נהדרת" ניתן היה לראות זאת. המציאות, כצפוי, שונה לחלוטין (לחצו להגדלה):



* אוכלוסיית ארה"ב מונה כ-62 אחוז לבנים. בצבא ארה"ב האחוז כמעט זהה, ואפילו גבוה יותר - כ-65.
* כנ"ל לגבי שחומי העור. 11.87 באוכלוסיה הכללית, לעומת כ-12 אחוז בצבא ארה"ב.
* המיעוטים שלא מיוצגים כראוי בצבא, ביחס לנתח שלהם באוכלוסיה הכללית, הם אסיתיים ו"בעלי גזע מעורב".
* יוצאים מהכלל הם אינדיאנים ותושבי אלסקה דווקא - אשר היחס בין כמותם באוכלוסיה לעומת נתחם בצבא הוא כמעט פי שלוש (לטובת הצבא). אולם כשמדובר באחוזים זעירים כל כך, ולאור כל האמור, אין ממש בנתון זה.

כל הנתונים לעיל מתייחסים אך ורק לאוכלוסיית המתגייסים הטריים. כאשר מדברים על אוכלוסיית הקצינים בצבא האמריקאי, הם מתחדדים עוד יותר - יותר לבנים, יותר משכילים, מצב סוציו-אקונומי גבוה יותר. מגמה זו עולה ככל שמתקדמים בסולם הדרגות. יושב ראש המטות המשולבים הנוכחי, האדמירל מייק מאלן, מייצג היטב את דמותו של הקצין בצבא ארה"ב. הוא סיים את לימודיו באקדמיה הימית של ארצות הברית בגיל 22. 17 שנים מאוחר יותר, סיים את לימודיו בבית הספר של הצי ללימודים מתקדמים. הוא בעל תואר שני בחקר ביצועים ובוגר הרווארד. הלוואי עלינו.

אם כבר יש משהו להגיד בגנות צבא ארה"ב, זה על האפליה בין שחורים ללבנים - רק 2% מהקצינים הם שחורים.

אבל זה כבר סיפור אחר.



***

לקריאה נוספת:
* מי משרת בצבא ארה"ב
* הדמוגרפיה בצבא - אם לא נוח לך, הבעיה אצלך
* הצבא ההתנדבותי - The All Volunteer Force